מנותק בקטלינס

לפני שלושה ימים הייתי בעיר גדולה, עם גישה לאינטרנט, עם קליטה בטלפון... אבל כל זה השתנה ברגע שהחלטתי לעזוב את דנדין. רנייה ואלכס, הגרמניות, נשארו עוד לילה בדנידן ורצו ללכת באותו יום לרחוב התלול בעולם ואחר כך למוזיאון הרכבת. לא רציתי ללכת למוזיאון הרכבת, רציתי ללכת לרחוב התלול ולהמשיך, הלאה. בדיעבד חבל שרצתי, כי גם התחרטתי על זה שלא הייתי במוזיאון, וגם הייתי יכול לבלות עוד זמן עם הגרמניות.



אחרי הרחוב התלול בעולם, שהמכונית שלי עלתה אותו בגבורה, יצאתי מהעיר והמשכתי ל Catlins.
הקטלינס הוא אזור שמכל מקום קופצים עליך מפלים, ומפרצים, וטיולים, ובסוף כבר בא לי לצעוק "די! די להציע לי כל כך הרבה אפשרויות!".


בסוף התפשרתי על לראות אריות ים בקניבל ביי,


וללכת למגדלור ששם גם היו פינגווינים צהובי עין וגם נוף יפה, למרות שאת הפינגווינים הייתי צריך לראות כמו באומרו - בתא קטן מעל החוף.

גלעד ומעיין מהטיול אופניים המליצו לי על האכסניה של ה YHA, אז לקחתי את ההמלצה שלהם והלכתי אליה. איך שנכנסתי הרגשתי כמו בטיול שנתי - מסתבר בדיעבד שהאכסניה הוסבה מבית חולים, מה שמסביר למה היא נראתה כל כך... טיול שנתית :S חוץ מאשה בגיל של ההורים שלי ואמא שלה, הייתי היחיד שם, כך שהתוכניות שלי למצוא מישהו וללכת איתו מחר לטיול - נגנזו. לא הייתה קליטה בכל העיירה, והאינטרנט היה במחיר מופקע, אז נשארתי מנותק מהעולם. בלילה למחרת עברתי לאכסניה אחרת ושם כבר היה יותר מזל - היו אנשים, למרות שבאותו זמן כבר לא התחשק לי ללכת לטיול. הלכתי ל Jack's Blowhole רק כי רציתי לדעת מה זה בלוהול. מסתבר שזה מין חור בצוק שהים פורץ אליו - מחזה מרשים.


חשבתי ללכת לאחד המפלים אחרי זה, אבל כל המרדף אחרי נקודות החן באזור עצבן אותי, אז חזרתי לאכסניה והעברתי את כל אחר הצהריים בקריאת מלכוד 22. למחרת החלטתי להמשיך לטי אנו, Te Anau דרך אינברקרגיל, Invercargil. הצבתי לעצמי שלושה יעדים שרציתי לעבור בהם - מערת הקתדרלה, שאפשר לראות רק בשפל,


וחוץ מזה שהיא מערה שאפשר לראות רק בשפל לא היה בה שום דבר מעניין.


ספינה טבועה שגם אפשר לראות רק בשפל, אבל עד שהגעתי אליה כבר פספסתי את השפל. וסלופ פוינט, הנקודה הדרומית ביותר באי הדרומי. כשעצרתי לשאול הוראות הסתבר שעברתי אותה, וזה סיבוב של שעה בשביל להגיע לשם. חשבתי לעצמי אם זה שווה את השעה נסיעה רק בשביל לצלם תמונה שלי ליד השלט, והחלטתי שכן.


בדרך כמעט דרסתי טלה, אבל כשהגעתי קיבלתי בונוס - עוד מפרץ יפה שאפילו לא ציפיתי שיהיה שם.


כמו כל מקום בניו זילנד, היו שם המון תיירים חוץ ממני - קצת מעצבן שאתה לא יכול להיות לבד בשום מקום, וכל מקום תמיד מפוצץ תיירים.

כשהגעתי לאינברקרגיל התבלטתי אם להמשיך או לסוע עוד שעתיים. עד לשם כבר נהגתי ארבע שעות ואני מתעב את הנהיגה פה - הדרכים צרות ומפותלות, ונסיעה של מאה קילומטר לוקחת שעה וחצי במקרה הטוב. בנוסף, השמש בהירה מדי, ואיכשהו תמיד כואבות לי העיניים אחרי כמה שעות נהיגה, אז להחליט אם לסוע עוד שעתיים או לא זו שאלה חשובה מאוד לעצבים שלי. בסוף החלטתי לצאת, ובערב הגעתי לטיאנו. עכשיו אני מחפש מישהו לעשות איתו את הקפלר טרק, Kepler Track. כל העניין של הטרקים מאוד מעצבן - צריך להזמין מראש מקום בבקתה, והבקתות עולות 45 דולר ללילה, אז יש התלבטות אם לישון באוהל, ואולי מתי שתזמין ירד גשם ולא תראה נוף... סיפור כזה עד שבסוף עוד לא הזמנתי מקום אפילו שהייתי במשרד ההזמנות בבוקר. פה אני מרגיש את החסרון הכי גדול של להיות לבד - אם הייתי עם מישהו, היינו מתכננים אחת ושתיים, וסוגרים עניין. פה אני צריך לחשוב עם מי אני הולך, כמה, איפה אני ישן, איך אני מגיע וחוזר... סיוט. וגם אין לי מישהו להתחלק איתו בתיק לחצי מהזמן...

בכל מקרה, בינתיים תהנו מקצת תמונות חדשות... הייתי צריך להתחיל להעלות אותן בזמן שכתבתי, עכשיו אני סתם מבזבז עוד זמן...