לקחים להמשך הדרך

אתמול למדתי כמה לקחים חשובים.

שלשום הזמנתי מקום באכסניה במילפורד MILFORD. מילפורד הוא פיורד ואפשר לעשות בו שיט, קיאקים, ולמליונרים במיוחד - גם טיסות. יש הנחה של עשרים דולר למי שישן שם על השיט, אז תכננתי לעשות טיול קצר בדרך לשם, לישון, לעשות את השיט, טיול קצר בדרך חזרה ואז מחר להתחיל את הקפלר. לפני שיצאתי לכיוון מילפורד אמרתי לעצמי "אם כבר לא אכלתי צהריים, אני אעשה לי פיקניק. ככה אני גם אוכל להנות מארוחה דשנה בחיק הטבע, וגם אוכל לתרגל משקלים לקראת הקפלר". אז נסעתי צפונה, וכמו שאמרתי בפוסט הקודם - הנסיעות פה הן זוועה, עד שהגעתי לנקודת ההתחלה של Lake Marion. החוברת הבטיחה "עלייה ברמה גבוהה" והמסלול אכן קיים - עלייה לא קלה, אבל עליתי אותה בקצב. באמצע המסלול הדרך חצתה מה שנראה כמו נחל יבש. לא ראיתי שהדרך ממשיכה מהצד השני של הנחל, כי הסימנים הכתומים של השביל נמצאים על העצים, ולא על הרצפה כפי שמקובל במחזותינו (אני מסתכל על הרצפה כדי לא למעוד על כלום, איך אתם מצפים שאני אסתכל על העצים בשביל הסימנים?!) אז התחלתי לעלות בנחל. אחרי עלייה של כמה דקות אני שם לב שגם הפסיקו להגיע מולי אנשים (היו כמה כל חמש דקות בערך) וגם שאני כבר לא רואה סימונים כתומים. החלטתי לטפס עוד כמה דקות ואם אני לא רואה סימונים - להסתובב. סלע שהחליק מתחתי הזכיר לי את הסכנה שבלרדת מהדרך המסומנת, ולימד אותי שברגע שאני לא רואה יותר סימנים - להסתובב. לא להמשיך. חשבתי גם איך הייתי יכול ליפול עכשיו, ולהיות תקוע פה בלי שאף אחד ידע - חובה לדווח למישהו לפני שאני יוצא לטייל איפשהו. ירדתי חזרה עד שמצאתי את הדרך והמשכתי לאגם. פגשתי בדיוק בנקודה הזאת חבורה של היספנים והבכתי את עצמי כשהסברתי להם במבטא מגומגם איך עליתי בדרך לא נכונה. Very dangerous! ברגע שהגעתי לאגם (השלט כתב שזו עלייה של שעה וחצי - לקח לי שעה ושתיים עשרה דקות, כולל הברבור) הוא היה שווה את כל העלייה - אגם מבודד, בין הרים, מים קרירים ויפים. בישלתי את הסטייקים על הגזייה, לקנאת כולם, אבל בגלל שלא הייתי רגיל לשימוש בגזייה הם יצאו לא משהו (או אולי זה בגלל שהם היו בתיק כל הטיפוס) אז השתמשתי בתוכנית ב' - אכלתי אותם בסנדוייץ' עם רוטב HP. הכל היה מושלם חוץ מדבר אחד - רציתי מישהו לחלוק איתו את הרגע. תמיד כיף יותר כשיש חברה :\ את הדרך למטה קיפצתי בקלילות, והמשכתי למילפורד.

האכסנייה (היחידה במילפורד) - הייתה ענקית. עשרות חדרים, עשרה מקומות לקרוואנים ועוד מקומות לקמפינג - והכל מלא! מטורף... הכל היה ברמה מאוד גבוהה, ומאוד התרשמתי מהמקום. בבוקר יצאתי לשיט והוא היה חביב - ראיתי כמה מפלים, כלבי ים, עצים שגדלים על הצוק, יצאנו לים, הסירה עשתה את הטבילה ההכרחית במפל שמשפריץ על מי שמקדימה (הייתי מקדימה) וחזרנו. קצת מאוכזב, עשיתי את הטיולים הקצרים סביב מילפורד (לא משהו מעניין) וחזרתי לטי אנו. בדרך עצרתי במקום שנקרא The Chasm, אבל ביחד איתי עצרו שם חמישה עשר אוטובוסים של תיירים, והיה כל כך מגעיל וצפוף שוויתרתי והמשכתי הלאה. עצרתי שוב במסלול ביער, למדתי קצת על הצמחייה המקומית והגעתי לטי אנו. עכשיו אני באכסניה, עם הכרטיסים לבקתות של הטרק, כל האוכל קנוי (אבל עוד לא ארוז, אני משאיר את זה לרגע האחרון כי במילא היום הראשון קצר בצורה מגוחכת) ואני מוכן ומזומן להתחיל את ה Great Walk הראשון שלי :)