ולפני שנתחיל בטרק - הרגע לו כולכם חיכיתם: יפני קשיש בן 25, שמלווה אותי לאורך הרבה נסיעות מעצבנות (ולעיתים קרובות הוא גם הגורם להן), אני גאה להציג בפניכם את Steed:
ואחרי שצילמתי אותו, הוא היה נדיב מספיק כדי לצלם אותי, רגע לפני היציאה לטרק (כמובן שהוא היה חייב גם להדחף לפריים...)
אוקי, אז הקפלר טרק, Kepler Track, במילה אחת: מדהים. בשלוש מילים: משעמם, מדהים, משעמם. ובשביל להבין למה תקבלו את תיאור המסלול יום אחרי יום:
יום 1:
יציאה מאוחרת ואופטימית מטי אנו, הליכה משעממת ב Bush. בוש הוא פשוט יער שהדרך בו מתפתלת ומתפתלת ומתפתלת ואין לך מושג כמה הלכת ומה עשית. עשיתי את הטרק מהכיוון ההפוך לכיוון שרוב האנשים עושים, וכל מי שעבר מולי ושאלתי אותו איך היה אמר שהיה מדהים. שמחתי לראות שהקדמתי את כל הזמנים המוערכים לקטעים שעשיתי. מוסיקה בחסות לד זפלין. הגעתי בשעת אחה"צ לבקתה, יצאתי לטבול את הרגליים באגם (חבל שלא הבאתי מגבת, הייתי נכנס לגמרי) וישבתי לשוחח עם זוג ישראלים שזה הלילה האחרון בטרק. הם אמרו כמה זה היה קשה, ואיך עכשיו הם מרגישים "שרירים שלא ידעתי שקיימים"... קיוויתי מאוד שהם מגזימים - חוץ מקצת כאב גב והרבה כאב כתפיים הרגשתי מצוין.
יום 2:
שוב השכמה מאוחרת, עוד הליכה משעממת בבוש, הפעם המוסיקה בחסות ליידי גאגא. הרגע היחיד המעניין היה כשעצרתי לנשנש, ופתאום, סתם ככה, אני קולט לידי ציפור. לאט לאט אני מוציא את המצלמה, בזמן שהיא מסתובבת לי סביב הדברים, בדיוק בזמן בשביל לצלם את התמונה הזאת:
אחר כך כבר עשיתי לה בוק שלם...
הגעתי לבקתה ופגשתי, איך לא, עוד ישראלים. כולם דיברו על איך שהייתה ירידה קשה ושהם "מרחמים על מי שיצטרך לטפס את זה מחר". סיפורי זוועה למיניהם. אבל כולם אמרו איזה נוף מדהים היה. יצאתי לטיול קצר מחוץ לבקתה בשביל לצלם מפל שהיה באזור, ובלילה יצאתי שוב לכיוון הזה בתקווה לראות Glow worms - תולעים זוהרות בחושך. ראיתי שתיים והן לא היו מעניינות כמו שציפיתי.
יום 3:
בערב הקודם ניסיתי למצוא מישהו שמטייל בכיוון שלי, ללא הצלחה. בדיוק לפני שיצאתי מהבקתה נתקלתי בבאס, הולנדי שגם מטייל לכיוון שלי והלכנו ביחד. מיד הבנו למה רוב האנשים בטרק הולכים בכיוון ההפוך - תוך שתי דקות, בלי שום התראה, בלי שום חימום, לפני שהתעוררתי בכלל, הדרך התחילה לעלות. ועלתה ועלתה ועלתה. העלייה לא הייתה קלה, אבל היא לא הייתה העלייה הקשה בטירוף שציפיתי לה. חששתי שהרע ביותר עוד לפני. בסופו של דבר יצאנו מהבוש, הגענו לסוף העלייה ואני חשבתי "מה?! זאת הירידה הקשה שדיברו עליה?!". עלינו לראש אחד ההרים ואז הבנתי בשביל מה הטיפוס - נוף מדהים של כל העמקים וההרים בסביבה.
כשכל הזמן מסביבנו רוחות מטורפות. כל כמה קילומטרים הנוף השתנה, ותמיד נשאר מדהים. בסוף היום הגענו לבקתה, עייפים אך מרוצים, נתקלנו בעוד ישראלים, ובערב הצרפתים לימדו אותנו שני משחקי קלפים.
יום 4:
בבוקר יצאתי למערה ליד הבקתה שיש בה נטיפים מעניינים. המערה מתחילה בעמידה, ממשיכה בזחילה, ולמרות שעניין אותי להמשיך, האנשים שהלכתי איתם לא רצו להמשיך ולא רציתי לזחול לבד במערה חשוכה...
התחלתי לרדת למטה ובמקרה נתקלתי בבחור צרפתי שגם ירד למטה (באס, גל וסופי הלכו למערה אתמול אז הם ירדו לפני). מסתבר שלעומת המאה שלושים וחמישה דולר שאני שילמתי על הבקתות, הוא לא שילם כלום - הוא פשוט ישן בבקתה ומחסה שלא אמורים לישון בהם וככה הוא התקמבן על מגורים חינם, בצורה לא חוקית. חשבתי שזה משהו שמתאים לישראלים לעשות, לא לצרפתי... אחרי ירידה לא קשה והליכה ארוכה, משעממת ומייאשת בבוש, הגענו סוף סוף לטי אנו. עצרתי בDoc, המקביל לחברה להגנת הטבע בניו זילנד, ששם קובעים את כל הטרקים, וחיפשתי מקום פנוי לטרק הבא שלי - הרוטברן. חשכו עיני - הטרק מלא לשבועיים הקרובים. זה אומר שכל יום אני אצטרך לבדוק פעמיים ביום אם התפנה מקום, כי אני לא מתכוון לחכות שבועיים בקווינסטאון רק בשביל הטרק.
הגעתי לאכסניה, וסוף סוף אחרי ארבעה ימים של ג'יפה נכנסתי למקלחת... הרגשה מצויינת. מאז שנחתתי בניו זילנד היה לי קרייבינג לפירות ים והחלטתי שהיום אני אפנק את עצמי. במקרה פגשתי את באס, ומסתבר שהוא קבע עם הצרפתים ללכת לפאב, אז הצטרפתי אליהם. הזמנתי שם צדפות, והן היו שינוי מרענן לעומת האורז התפל שאכלתי כל יום. לא משנה במה תיבלתי, איזה רוטב שמתי או עם מה אכלתי אותו - כל יום אכלתי אורז ולא היה לו טעם. זוועה. הצדפות היו סבבה, אבל עדיין בא לי שרימפס וקלאמרי - את זה אני כבר אכין לעצמי בעזרת מתכון שאבא שלי שלח לי. חזרתי לאכסניה, דיברתי עם עוד כמה ישראלים, והלכתי לישון בחדר עם עוד שני ישראלים ואמריקאי אחד - שינוי מרענן לעומת הבקתות בטרק, בהן שלושים אנשים ישנים בחדר אחד. הבחור האמריקאי התקמבן בצורה מטורפת - מסתבר שהייתה מישהי באכסניה שהיה לה כרטיס מיותר לטרק המילפורד, Milford, הטרק שנחשב לטרק הכי יפה בניו זילנד. חברה שלה הייתה אמורה לבוא איתה, אבל היא פספסה את הקונקשן שלה (ואני תוהה מי קובע טרק ליום אחרי טיסה?). היא פרסמה מודעה על לוח המודעות של האכסניה, והיה לו את המזל לראות אותה ראשון ולקנות את הכרטיס. בכיף הייתי יוצא היום בלי לנוח למילפורד טרק...
זהו. היום אני יוצא לקווינסטאון, לפגוש את אחות של מיוריאל וכנראה גם לישון אצלה. עד הפעם הבאה...
רשומות
צדפות, אה?
השבמחקלא פרייאר!
חייב לציין שעברתי עכשיו על כל האלבום שהעלית, וזה נראה מדהים.
ז'ומי!
השבמחקאיזה תמונות!! וואו! הכל נראה כמו גלויה!
בטח במציאות זה עוד יפה פי כמה :-)
בטח כשמגיעים לסוף העליה והנוף המהמם והלא צפוי נגלה לעיניך זה רגע ממש מרגש, נכון? :-)
לגבי האורז - תקנה תיבוליות או תערובות תבלינים לאורז שקונים במשקל עם כל מיני גרעינים ודברים בפנים (לא יודעת אם מוכרים את זה שם...). ומה שתמיד עובד - תערבב עם האורז קופסת שימורים של תירס - נחות אבל טעים :-)
אגב - מה הבעיה למצוא שרימפס וקלמארי?