לקראת קקדו

בגלל שקרו לי הרבה דברים בימים האחרונים, החלטתי לחלק את העדכון החדש לשניים. אני מקווה שאני אספיק גם את החלק השני היום. לא לקחתי את הדיסק עם התמונות של הדגים איתי, אז תצטרכו לחכות עוד בשבילן.

אחרי שחזרתי מהשיט הלכתי לאכול שווארמה במסעדה של ישראלי בשם ליאור

האוכל אמנם מארץ הקודש, אבל חבל שהמחירים לא מארץ הקודש - שלושים שקלים לשווארמה בלאפה. חבל שהאיכות היא גם לא האיכות של ארץ הקודש :S

בבוקר קמתי ויצאתי לטיול באחד מיערות הגשם שאני כל הזמן שוכח את השם שלו :X המדריכה שאספה אותנו כבר מההתחלה התגלתה כטיפוס צבעוני, והיא הייתה מאוד רועשת ומצחיקה. היא הכריחה אותנו להציג את עצמנו, ולהגיד את ה"אוהב / לא אוהב" שלנו... אז הצגתי את עצמי כיהונתן, שלא אוהב להתעורר בבוקר ואוהב טיולים ארוכים על החוף P: היתרון בלטייל עם מדריך כזה הוא שאתה לא מפספס דברים שבדרך כלל היית פשוט נוסע על פניהם. ככה יצא לנו לראות מושבה של עטלפים (שועלים מעופפים, בפי האוסטרלים)
שהייתה ממוקמת לצד הדרך בין עצים תמימים למראה - מיקום מושלם פשוט לחלוף על פניהם. או המקום שבו יער אקליפטוס עם צמרת פתוחה הופך ליער גשם - ההבדל הוא שביער גשם הצמרות כל כך צפופות עד שתשעים אחוז מהאור לא נכנס. ויש פשוט קו בולט שמפריד בין היערות האלה - בין החושך לאור.

היעד הראשון שלנו היה עץ התאנה הענק, שהוא בעצם לא עץ תאנה אלא מושבה ענקית ועתיקה של טפילים מטפסים שמופצים דרך התאנים.

שם היא גם הראתה לנו איך העלים ביער הגשם מתכלים לאט, בגלל שיש מעט אור, עד שאפשר לראות את המבנה הפנימי שלהם.

בדרך ליעד הבא, אחד האגמים באזור, עברנו על פני הפרות הכי חמודות בעולםחוץ מזה שיש להן קפלים מצחיקים בצוואר, ואוזניים מצחיקות, הן גם מאוד חברותיות, וברגע שעצרנו לידן הן התקרבו אלינו, וכשנסענו הן רצו אחרינו. כשהגענו לאגם יצאנו לטיול ביער, וראינו עוד כמה דברים שהיינו מפספסים בלי מדריך - כמו מושבת הזחלים הרעילים האלה

או הצמח התמים הזהשהוא למעשה הצמח הכי כואב בעולם. פירוש השם שלו באחת השפות האבורג'יניות הוא "כאב כאב". נגיעה הכי קלה בצמח מדביקה אליך רעלנים. הרעלנים האלה לא מורגשים במשך חמש עשרה דקות, עד שהגם מגיעים לעצבים. ברגע הזה אתה מרגיש כאילו האזור הנגוע נשרף. הכאב בא והולך כל חמש עשרה דקות למשך יומיים. אחרי יומיים, העור צומח על הרעלנים ואז אתה מרגיש אותם רק בשינויי טמפרטורה - מקלחת, קפיצה לאגם, כשאתה חוזר הביתה לאקלים אחר - זה הגורל שצפוי לך במשך חצי שנה עד שנה. יש הר באזור שנקרא "הר הצער". שבעה מתיישבים אירופאים שלא הכירו את הצמח התאבדו אחרי שהם השתמשו בו בתוך נייר טואלט...

אחר כך הלכנו לשחות באגם התאום של האגם הקודם. שני אנשים טבעו באגם הזה, והגופה שלהם נמצאה באגם השני, מה שהוביל למסקנה שהם מקושרים ביניהם במנהרה תת מימית - אבל צוללנים שצללו בשני האגמים לא הצליחו למצוא אותה. באגם ראינו צבים
ואכלנו ארוחת צהריים.

אחרי ארוחת הצהריים התפצלתי מהקבוצה והלכתי לשיט קייאקים. מאוד התעצבתי לעזוב את המדריכה המשעשעת שלנו. אני ועוד שתי גרמניות, שבמקרה גם היו איתי ביום לפני בגרייט ברייר ריף, הצטרפנו לקבוצה אחרת ויצאנו לשוט. ביחד איתנו בא הכלב של המדריך

שהתגלה כפחדן גדול, וחצי מהזמן רק ייבב... ראינו כל מיני חיות כמו קנגרו עצים, שלא הספקתי לצלם, והמון לטאות
אחרי שעברנו בחלק האחרון של הנהר, שהיה צפוץ בצמחי מים, הגענו למפלים שהיו בהם אבני צבע. האבורג'ינים השתמשו באבנים האלה בשביל ציורי גוף וגם אנחנו
שטנו חזרה והתאחדנו עם המדריכה המשוגעת שלנו. בדרך חזרה לקיירנס היא הפעילה אותנו עם שירה בציבור וכשהגענו לאכסניה נפרדנו בחיבוק.

למחרת אמרתי שלום לקיירנס ולחוף המזרחי, וטסתי לדארווין. מדארווין רציתי להגיע ל Kakadu National Park, שעופר המליץ לי עליו. העדפתי שלא לקחת טיול של שלושה ימים בארבע מאות דולר, אז חיפשתי אנשים לקחת איתם טרמפ, או לשכור איתם רכב. דרך לוח מודעות הגעתי ליפנית בשם אריסה, שכבר הייתה עם אוסטרי בשם יעקב (מסתבר שיש לו שורשים יהודים, ולכל האחים שלו יש שמות יהודיים). ביררנו אפשרויות לשכירת רכב, וגילינו שהאפשרות הכי טובה היא למצוא עוד שני אנשים ולשכור קמפר ואן. התחלנו לשאול אנשים באכסניה, אבל במקום להיות ספונטניים כולם התבכיינו עם התירוץ של "כבר שילמתי על עוד כמה לילות", מתעלמים לגמרי מזה שאפשר לדחות את הלילות האלה. בשמונה בערב, כמעט נואשים, התחלנו לשאול אנשים ברחוב שנראו לנו כמו תרמילאים, עד שנפלנו על שתי אוסטרליות, שעובדות בדארווין אבל עוזבות עוד שבוע. הן מאוד התלהבו, ואמרו שהן בטוח יבואו איתנו אבל הן צריכות לברר עם העבודה. רק באחת עשרה בלילה הן חזרו אלינו ואמרו שהן לא יבואו. מבואסים, דחינו את היציאה ביום.

למחרת המשכנו לחפש אנשים, עד שבמקרה נתקלנו במישהי שמסתכלת על לוח המודעות. שאלנו אותה אם היא מעוניינת, ופיתחנו שיחה שלמה, שבמהלכה גילינו שהיא ישראלית בשם אדר. לשיחה הצטרפה פולניה בת חמישים וקצת בשם מרגרט וככה נוצרה החבורה המגוונת שלנו. אחרי שיחות, מחשבות ובירורים החלטנו לצאת ביחד, והזמנו את הרכב למחר. את מה שקרה בפארקים תוכלו לקרוא בעדכון הבא :)

תמונות

ותמונות מהפארקים, למי שאין סבלנות לחכות...

יש המונתלפים דגים בים

היום יצאתי לחפש אתונות ומצאתי מלוכה :)

שכחתי לספר שבלילה האחרון בהרווי ביי מצאנו בפח האשפה Possum.

הפוסומים במקור מאוסטרליה, והובאו לניו זילנד בגלל הפרוות שלהם. כמו כל מין פולש, הם שיגשגו כי לא היו להם טורפים טבעיים, והם נחשבים למזיקים גדולים - ושם למדתי לשנוא אותם. באוסטרליה, לעומת זאת, חלקם בסכנת הכחדה, וחלקם מאולפים כמו חתולי רחוב, כמו זה. האוסטרלים, בכל מקרה, אוהבים אותם, וכשראיתי כמה חמוד אחד חי, ולא מפוחלץ כמו שראיתי בניו זילנד, הבנתי למה.

אוטובוס הלילה ל Airlie Beach היה יותר סביר ממה שחשבתי. אמנם ישנתי רק שש שעות מתוך השתיים עשרה, אבל כשירדתי חשתי רענן ומוכן ליום שמצפה לי. שוטטתי בעיר הקטנה, וראיתי משהו מפתיע - לגונה ציבורית, פתוחה לכולם, בחינם, עם מציל ותשתיות ברמה גבוהה.
כל הכבוד לאוסטרלים. יש כזאת גם בעיר שאני נמצא בה עכשיו, Cairns, אבל היא בשיפוצים...

הגעתי לאכסניה ופגשתי את שותפי לחדר - צרפתיה, אנגליה, וזוג איטלקים. היו ארבע מיטות יחיד בחדר ומיטה זוגית אחת. מי יקבל את המיטה הזוגית - זוג האיטלקים? לא, האנגליה, שהגיעה לחדר אחרונה. הזוי. יצאתי עם האנגליה, בשם לורה, לסבב פאבים בעיר - היה משעשע למדי, אבל היינו צריכים לחזור מוקדם כי למחרת הייתי צריך לקום בשש וחצי בשביל להגיע לשיט בשמונה.

למחרת כשהגעתי לעלייה לסירה, פגשתי שתי ישראליות שאמרו לי שהן באותה סירה שלי. כשקראו לנו הן עלו לפני, והכרטיסנית אמרה לי שאני צריך ללכת לקבל Boarding pass. כשקיבלתי אותו גיליתי שהן בכלל לא בסירה שלי, וככה נעלמתי להן בלי שהן ידעו מה קרה. מה שכן, גיליתי שהצרפתיה והאיטלקים היו איתי באותה סירה. הסירה היא מפרשית, גדולה פי שניים מזו של אבא שלי, בשם Hammer.
היא הייתה פעם סירת מירוץ והוסבה לסירת תיורים. היא בנויה לעשרים ושניים נוסעים פלוס שלושה אנשי צוות, אבל אנחנו היינו אחד עשר נוסעים - שמונה מתוכם זוגות. הרווקים חוץ ממני היו הצרפתייה ועוד גרמניה, מה שהפך אותי לרווק הלוהט ביותר בשיט :)

התחלנו את ההפלגה עם מפרשים, והיינו צריכים שבעה אנשים בשביל למתוח את המפרש. לרוע המזל, לא הייתה מספיק רוח אז היינו צריכים להמשיך עם מנוע מטרטר. הגענו ל Whitsunday Island, שם עשינו סיור קצר
שאחריו ירדנו לחוף והתחרדנו.
יש מדוזות מאוד רעילות באזור הזה, אז אם רצינו להכנס למים היינו צריכים ללבוש חליפות הגנה מגוחכות

שגם שמרו עלינו מהשמש.

אחר הצהריים חזרנו לסירה, והמשכנו למפרץ באי אחר, ששם נשנרקל בבוקר. כמו בכל טיול אוסטרלי טיפוסי, סיכמנו את הערב במשחקי שתייה והלכנו לישון.

בבוקר קמנו ונכנסנו למים. בניגוד למה שחשבתי, אפילו שה Great Barrier Reef נפרשת לאורך אלפיים חמש מאות קילומטר ונמצאת גם מול חופי ה Whitsundays, מסתבר שהיא נמצאת במרחק של כמה קילומטרים טובים. במקום זו, השוניות שהיו באזור הזו הן שוניות איים, והיו בהן סוגים שונים של דגים. הדגים היו מאוד נחמדים, ולאורך היום שנירקלנו שוב במקום אחר. נזכרתי במצלמה העמידה למים שהייתה לאארון וגרייס והתבאסתי שאין לי אחת כזאת - הדגים והאלמוגים היו מאוד חמודים.

אחרי השנירקול השני, התקלחנו והתחלנו את ההפלגה לחוף. הרוח עבדה מצוין לטובתנו, והסירה נטתה בשיפוע של כמעט ארבעים וחמש מעלות.

פעמיים ניסיתי ללכת לשירותים ופעמיים ויתרתי. אם הייתי מנסה הכל היה נופל עליי... היו כמה גלים שהשפריצו עלינו, והאוויר היה מלח, עד כדי כך שבסוף ההפלגה הייתי צריך שוב להתקלח.

כשהגעתי חזרה לעיר עמדתי בפני דילמה. כשהזמנתי את חבילת הנופש שלי אצל סוכן הנסיעות הייתי אמור לישון בעיר ולקחת את האוטובוס למחרת. מה שלא ידעתי זה שהנסיעה היא אחת עשרה שעות. בסוף החלטתי לוותר על הלילה שלי באכסניה ולקחת אוטובוס לילה. האכסניה לא הסכימה לתת לי זיכוי, אז כבר עשיתי צ'ק אין ונכנסתי להתקלח ולהסתדר. כשנכנסתי לחדר ראיתי בלונדינית ישנה באחת המיטות, והתארגנתי בשקט כדי לא להפריע לה. פתאום מהמקלחת יוצאת לא אחרת מאשר רפיי, מפרייז'ר איילנד :O הבלונדינית מרימה את הראש ומסתבר שזו סאנה :O צירוף מקרים מטורף! ועוד יותר מטורף זה שהן הולכות לפגוש את יאנט ומיקה באותו ערב! בהתחלה חששתי להצטרף, כי ארבעתן הולנדיות וחשבתי שאו שהן ידברו הולנדית כל הזמן ואני אתייבש, או שהן יאלצו לדבר אנגלית ואני ארגיש לא בנוח, אבל הן אמרו שזה בסדר וסבבה שאני אבוא. כשנפגשנו גיליתי שמיקה ויאנט מצאו את קתרין, השוודית שהייתה איתנו בקייאקים, והיא אפילו נוסעת איתי באוטובוס לילה! זה היה צירוף המקרים הכי הזוי בעולם.

אחרי כמה שעות התבאסתי להפרד מכולן. עד שהן יגיעו לקיירנס, היעד האחרון בחוף המזרחי, אני כבר אהיה בדרווין, ואני לא אפגוש אותן יותר. נפרדנו ועליתי על האוטובוס. עליתי אחרון, והאוטובוס היה די מלא, חוץ מהספספל הראשון שהיה עליו תיק. שאלתי אנשים אם מישהו יושב שם, והם אמרו לי שלא, אז כמו ישראלי טוב שמתי את התיק במדף העליון והתיישבתי. הנהג אמר שהמקום שמור לילד שעולה עוד כמה שעות, אבל אני יכול לשבת שם בינתיים. תהיתי בן כמה הילד הזה שההורים שלו שולחים אותו לבד באוטובוס באחת בלילה. כשהילד עלה ראיתי שהוא בן שלוש עשרה לפחות - בגיל כזה הוא לא יכול לעלות על אוטובוס כאחד האדם?

כשהייתי בקיירנס יצאתי שוב לסיבוב בעיר. היום היה היום הכי חם שהיה לי כבר כמה חודשים. באכסניה פגשתי גרמניה ממוצא רוסי בשם טטיאנה, שהייתה עם ישראלים בפרייז'ר איילנד ואוהבת לשחק "יניב". אז שיחקנו יניב, ואחר כך יצאנו לסיבוב בעיר. שוב הייתי צריך לחזור מוקדם, כי היום הייתי צריך לקום שוב בשש וחצי בשביל השיט ב Great Barrier Reef.

השיט הזה הוא אחד הדברים שסוכן הנסיעות דחף לי ולא חשבתי לעשות מראש, ובשילוב עם זה שכבר שנירקלתי ב Whitsundays הרגשתי שאני הולך להתאכזב. אך כגודל הציפיות כך גודל האכזבות, וכשאין ציפיות וקורה משהו טוב אז אומרים וואו! וזה באמת מה שאמרתי - או ניסיתי להגיד, כי היה לי שנורקל בפה - האלמוגים פה היו הרבה יותר מגוונים, וגם הדגים, והכל היה ממש מ-ד-ה-י-ם! מכרו על הסירה מצלמות חד פעמיות עמידות למים בעשרים וחמישה דולר, אבל למרות המחיר המופקע ידעתי שאני חייב לצלם את מה שאני רואה פה.

לפני שהלכנו לצלול, המדריך שאל מי חושש ממדוזות. כשהרמתי את היד הוא אמר שזה סוף העונה, לכן אנחנו לא מקבלים חליפות. אחלה :| אמנם לא פגשנו מדוזות, אבל העור השרוף מהשמש שלי מתגעגע לחליפות שקיבלתי בוויטסנדייז. צללנו בשני אתרים, אחד באמצע הים ואחד ליד שני איים שנראים רק בשפל. כששחינו באתר הראשון היו זרמים חזקים מאוד של שפל, והיה מצחיק לראות את כל הדגים (וגם אותי) פתאום זזים בבת אחת הצידה. הדגים של השונית הם ממש דוגמנים - תעקוב אחריהם כמה שניות, והם יפנו אליך את הפרופיל היפה שלהם. כולם היו צבועניים, בצורות וגדלים שונים, וההרגשה הייתה ממש מצוינת. ברגע שאני אפתח את הפילם אני אעלה פה כמה תמונות.

עשרים ושבע התמונות במצלמה החד פעמית היו מעט מדי, ותוך מעט מדי זמן מצאתי שנשארו לי רק חמש. אמרתי שאני אשמור אותן לאתר הבא. באתר הבא, שני האיים שרואים רק בשפל,
המדריכים אמרו שיש Sting Rays, הדגים השטוחים עם הזנב המחודד שהרגו את סטיב ארווין, וצבים. החלטתי שהתמונות שנשארו זה בשבילם. חיפשתי וחיפשתי, ולא מצאתי לא סטינג ריי ולא צבים. כשהגעתי מהסירה לאיים המדריכים אמרו שקודם ראו צב, אבל בעיקרון רואים אותם מדי פעם. מאוכזב, המשכתי לחפש, ואז, מחפש אתונות, מצאתי מלוכה - כריש שחה מולי. לא חששתי, כי הוא היה קטן (באורך מטר וחצי אולי) וידעתי שאני יותר מדי גדול בשביל שהוא יראה אותי כטרף, אז ניסיתי לשחות אחריו בשביל לתפוס תמונה טובה. אבל כריש הוא לא דג, והוא לא מדגמן בשביל אף אחד. הוא שוחה, ומי שמהסס, מפספס :( מאוכזב, המשכתי לחפש, אבל לא מצאתי לא כרישים ולא סטינג ריי. בכל זאת, אני עד עכשיו מאושר רק על זה שיצא לי לראות אותו :)

זה מסכם את חוויות השוניות שלי. על שתי הסירות הייתה לי אפשרות לצלול, אבל החלטתי להשאיר את הצלילות למחירים הזולים של המזרח. מחר אני עוד בקיירנס וביום שלישי אני טס ל Darwin. בפעם הבאה - יערות גשם :)

תמונות

Fraser Island

ביומיים שנשארו לי באכסניה גיליתי שיאנט ומיקה ההולנדיות, שגם היו איתי בקייאים, נמצאות איתי בחדר. הן גם נוסועת לפרייז'ר איילנד באותם תאריכים כמוני. הסיכויים היו קלושים שנהיה באותו ג'יפ, אבל אולי נפגש שם. חוץ מזה, הלכתי לטיול בחוף הים, ובדרך חזרה עצרתי אצל סוכן נסיעות בשביל להזמין מקום בפרייז'ר איילנד. מפה לשם, הוא דחף לי חבילת נופש לשבועיים הקרובים. רוב הדברים שם היו אכסניות, פרייז'ר איילנד ושיט ב Whitsundays שרציתי לעשות בכל מקרה, אבל הוא גם דחף לי שני סיורים באזור Cairens שלא בטוח שרציתי לעשות. אין ספק שהולך להיות כיף, אבל יצא קצת צפוף ויקר...

בכל מקרה, הגעתי ל Hervey Bay, ולאכסניה שלי. עשו לנו תדריך ופגשתי את האנשים שאיתם אני אבלה את הימים הקרובים - אארון וגרייס מארצות הברית, פיי וסאנה מהולנד, יאנס, אנה וסטפן מגרמניה. כולם נראו כמו אחלה חברה, וכשאתה עם אותם אנשים על ג'יפ במשך שלושה ימים - כדאי שהם יהיו כאלה!

למחרת קמנו בשש בבוקר, ועברנו תדריך על הרכב. בתדריך בדקנו את כל הפגמים, והמתדרך ציין לנו אלף ואחד דברים שיכולים לגרום לנו לאבד את האלף דולר פיקדון שלנו. כיף! גילינו לתדהמתנו שאמנם זה טויטה לנד רובר אימתני (שעונה לשם Yidney) , אבל הוא ורוד! בהמשך הצבע הורוד יתברר כמקור כוחנו, אבל באותו זמן עוד היו לנו רגשות מעורבים לגבי זה. הלכנו לעשות קניות, ומילינו את העגלה במצרכים.
קנינו תמיד את "הכי טוב", שתמיד היה במדף התחתון - ה Home brand הזול והמזעזע.

נסענו למעבורת ועמדנו בתור.
כבר ממרכז הקניות אנשים הסתלבטו על הצבע של הג'יפ שלנו, אבל זה רק גרם לנו להתאחד, להתריס ולאהוב אותו. על המעבורת פגשתי את יאנט ומיקה, ומאז בכל נקודה שבה ביקרנו, פגשנו אותן. שטנו לאי והתחלנו את המסע. היה לנו לוח זמנים, והתחנה הראשונה שלנו הייתה אחד האגמים. בין יערות גשם, ותמיד על דרך חולית, הגענו לחוף, ומשם עלינו צפונה לאגם. כשהגענו גילינו שמישהו טבע שם אתמול, ועכשיו מחפשים אותו, אז האגם סגור. המליצו לנו לסוע ל Indian Head במקום. ראש אינדיאני הופיע בלוח הזמנים שלנו מחר, אז מנקודה זו זרקנו את לוח הזמנים לפח והחלטנו שאנחנו מסתובבים עצמאית. הגענו לראש אינדיאני, וטיפסנו עליו - בפסגה היו צוקים שמהם אפשר לראות את הים.
בשלב כלשהו מישהו צעק שהוא רואה כריש, וכולם באו להסתכל. אף אחד חוץ ממנו לא ראה אותו, אבל הוא כל פעם מצא אותו במקום אחר. מאוד פשוט לצעוק שאתה רואה משהו ולגרום לחבורה של אנשים לעקוב אחריך ולהסתכל בים ללא תכלית.

משם החלטנו שאנחנו לא הולכים למחנה שהוקצה לנו, אלא חונים במקום קרוב יותר, שמשם נוכל להמשיך בבוקר לבריכות השמפניה, עוד מקום שלא היה בתוכנייה שלנו. בנינו את המחנה,
והכנו פסטה בולונז שלא הייתה מביישת מטבח אמיתי באיכות שלה.
העברנו את הערב בשירים, משחקים ושתייה, ואפילו דינגואים הגיעו לבקר, אבל ברחו לפני שהספקנו לצלם אותם. כולנו הלכנו לישון, וכשהגעתי לאוהל פתאום ראיתי אותו זז, ותהיתי מה סטפן עושה שם בפנים. אחרי זה ראיתי כמות אדירה של מים נשטפת מתחת לאוהל ולא היה לי ברור מה קורה פה - עד שהבנתי שגל ענק הגיע כל הדרך מהים, לפחות מרחק של עשרה מטרים ומתחת למדף בגובה מטר, ושטף חצי מהמחנה שלנו. האוהל שלנו היה רטוב, וחצי מהדברים שלנו גם. אני עברתי לישון עם ההולנדיות וסטפן עם האמריקאים.

אחרי לילה צפוף שחצי ממנו לא הצלחנו לישון (לפחות אני, ואחר כך מסתבר שגם השותפות שלי לאוהל), קמנו בבוקר, אכלנו ארוחת בוקר וקיפלנו את המחנה. נסענו לבריכות השמפניה, וגילינו שלוח הזמנים שלנו היה גרוע מיסודו - הוא לא כלל בכלל את בריכות השמפניה, והוא אמר לנו לסוע לראש אינדיאני שעה מאוחר יותר - אם היינו עושים את זה, היינו נתקעים בגאות ולא יכולים לסוע על החוף. בבריכות השמפניה ראינו את הגלים מתרסקים לתוך הבריכות ויוצרים אפקט של קצף - כביכול כמו כוס שמפניה. סטפן ויאנס הלכו קרוב יותר בשביל לצלם את הגלים. כל כך קרוב עד שהגלים התרסקו עליהם.

המשכנו לאגם שדילגנו עליו אתמול, חנינו על החוף והתחלנו בהליכה קשה של שני קילומטר וקצת על חול רך ושוקע. האגם שכן מתחת לדיונה ענקית, ובאור שמש הוא אמור להראות ירוק, אבל היה מעונן אז האפקט היה חלקי.

אחרי ששחינו באגם, ראינו בדרך חזרה עכבישים ענקיים

והמשכנו למחנה הבא. בנקודה הזאת יצא לי לנהוג בג'יפ, ואפילו שלא נהגתי על רכב ידני כבר כמעט חמש שנים, הכל חזר אלי.
לג'יפ יש המון כוח, ואפילו שמדי פעם הוא החליק על החול, רוב הזמן הייתה לו אחיזה טובה.

כשהגענו למחנה, הכנו נקניקיות ובגלל שזה היה הלילה האחרון התחלנו לשתות את כל האלכוהול שנשאר לנו. עשיתי כמה קטעי משחק (אפילו שאני לא באמת צריך אלכוהול בשביל לעשות את זה)
והקדשתי ליאנט, שהצטרפה אלינו באמצע הערב, את Dammit, Jannet. יאנט זו פשוט הגרסה ההולנדית לג'אנט...

אחרי שינה מעולה, קמנו בבוקר, אכלנו נקניקיות גורמה שקנינו מהקצב, בניגוד לנקניקיות הזולות שאכלנו אתמול, ורצינו לצאת לדרך. לרוע המזל, גילינו שאתמול ברכב חנינו את המתלים של הגלגל הקדמי הימני בתוך גזע. בסוף, אחרי שימוש לא חוקי בג'ק ואילתור עם ענפים, הצלחנו לשחרר אותו.
חנינו אותו והסכמנו שזה משהו שלא צריך לספר. עברנו באגם הראשון, צילמנו כמה תמונות

והמשכנו לאגם השני, שם גם שחינו ושיחקנו פריזבי.

הקבוצה של יאנט ומיקה הכינה איש מחול

וגם ציירה לו שמש.

משם המשכנו ל"תחנה המרכזית", שבה אכלנו "ארוחת צהריים". נגמר לנו הלחם, אז כל מה שהיה לנו זה חטיף אנרגיה. משם חזרנו למעבורת ונפרדנו מפרייז'ר איילנד.

חזרה באכסניה, שטפנו מעצמנו את כל החול והלכלוך של שלושה ימים באי חולי בלי מקלחת. נפרדנו מאארון, גרייס וסטפן, שהמשיכו באותו היום, וסיכמנו את הטיול על כוס בירה בפאב. היום בבוקר קמנו כולנו, ארזנו את התיקים, ואני נפרדתי מכל השאר שהמשיכו באוטובוס של הצהריים. אני לוקח את אוטובוס לילה ל Airlie Beach, משם אני אצא לשיט ב Whitsunday islands. שתיים עשרה שעות ושלושת רבעי באוטובוס נשמעות כמו סיוט, ואני מקווה שאני אצליח לישון רוב הדרך...

תמונות.

קייאקים

בוקר טוב :)

אחרי הפוסט האחרון קמתי בבוקר והחלטתי לברר שוב לגבי טיול הקייאקים. החלטתי בסוף כן לעשות אותו, והזמנתי לעוד יומיים. לצערי, מה שזה אומר זה שיש לי רק לילה אחד ב Brisbane. אמרתי לעצמי "נו, עיר גדולה, כבר הייתי בסידני, מה כבר יש לראות שם?".

לצערי טעיתי, וכשהגעתי לבריסביין הייתה לי גם אכסניה מעולה, נקייה (סוף סוף!) וחדשה, וגם בריסביין עצמה היא עיר עם אווירה נינוחה וכיפית, והייתי יכול לבלות שם כמה ימים. זה המחיר של מגבלת זמן. יצאתי לסיבוב בעיר. התחלתי בהליכה על גדות נהר בריסביין, ובדרך ראיתי שעל כל ארונות החשמל יש ציורים מעניינים, כולל זה שהיה ליד מפקדת מכבי האש.

חוץ מזה, נכנסתי לחנות ספרים, וראיתי שם מדף מ-ל-א בלונלי פלנטס.

כולל אחד של ישראל, שישבתי וקראתי שעה. הידעתם שרמלה ונתניה הן חלק מתל אביב?

בערב עליתי לגג, למסיבת Beer pong. החמצתי את המסיבה עצמה, אבל עוד נשארו שם הרבה אנשים, והם הציעו לי בירה ויין, אז מי אני שאסרב? הייתה שם בחורה מאוד מצחיקה ושיכורה, שבשלבים שונים של הערב פשוט הביאה כל מיני אנשים שונים להצטרף לשולחן שלנו. סך הכל היה ערב מאוד מצחיק וכיפי :)

למחרת נפרדתי מהאכסניה, לא לפני שהחלפתי את הפיקדון - מפתח בטי שירט. עליתי על האוטובוס ל Noosa, ומשם לקחו אותנו למחנה הקייאקים בשמורת הטבע. מה שמיוחד באזור הזה הוא שכולו מורכב מחול, אבל לא דיונות צחיחות, אלא יער גשם! ביער הראשון ישנו במין אוהל גדול עם מיטות קומותיים. התעוררנו בבוקר הראשון, ואחרי תדריך וארוחת בוקר עלינו על הקייאקים. אני הייתי עם צרפתייה בשם אליקס.

חתרנו נגד הזרם עד שהגענו לאזור פיקניק. נכנסו שם למים, והיה להם טעם מוזר - על גדות הנהר יש עצי תה. העלים שלהם נופלים למים וככה אנחנו מקבלים נהר בטעם תה. מאוד בריא לעור ולשיער! חוץ מזה, יש נביעה חמה באזור, אז יכולת להרגיש זרמים חמים וזרמים קרים. אחר הצהריים חזרנו לאכסניה, ואחרי מרתון קומדיות הלכנו לישון באוהלים של שניים או שלושה.

בבוקר השני, חתרנו לכיוון אגם,
חנינו על הגדה שלו וצעדנו שני קילומטרים לחוף הים. בדרך ראינו קנגורו.
בתדריך אמרו לנו שהקנגורו באזור הזה רגילים לבני אדם, ואם לוקחים עלים הם אוכלים אותם מהיד שלך ואז יש אחלה תמונה. שקר גס, הם סתם ברחו. הגענו לחוף, נכנסו למים, אכלנו צהריים, והתחרדנו בשמש לשעתיים. בדרך חזרה נהניתי מ Golden Gaytime שקניתי בצרכניה,
והתחלנו בחתירה חזרה. אחרי שהייתה שמש כל היום, עשר דקות לפני שהגענו התחיל גשם שוטף וכולנו שמחנו שלא החלטנו להשאר עוד חצי שעה בחוף. הערב עשינו מרתון סרטי אקשן.

בבוקר השלישי התעוררנו, ובגלל שלא הייתי מוכן בזמן ויתרתי על המקום שלי בהסעה הראשונה לעיר בתשע וחצי - במילא ידעתי שאם אני אגיע לאכסניה לפני אחת עשרה אני לא אקבל חדר... עם כל מי שנשאר איתי לנגלה השנייה ראינו Twilight, וכמו שאומרים בפייסבוק - Back in my days, vampires sucked blood, not dick. הגעתי חזרה לתחנה המרכזית של נוזה, ובחרתי אכסניה חביבה. זאת אכסניה שיש בה מטבח ושירותים לכל עשרה אנשים - תענוג!

היעד הבא שלי הוא Fraser Island. מישהי שהייתה איתי בקייאקים הולכת לשם מחר, ויהיה כיף ללכת איתה, אבל אני לא רוצה לרוץ שוב לאכסניה אחרת. אולי בסוף אני אחליט ללכת איתה, נראה. בכל מקרה, כרגע אני פה :)

סוף סוף תמונות

פוסט הפוך

חשבתי לצאת לאנשהו הערב, אבל לשעות של שכיבה בשמש יש מחיר ואני מותש. אז במקום זה זכיתם לעדכון בבלוג :)

בערב אכן הלכתי לבאר / מסעדה ואכלתי ספגטי בשני דולר. הנציגות שפנו אלי בחוף היו שם, והבחור שבאתי איתו הכיר אותן, אז הצטרפנו אליהן. גיליתי שבחורה שפגשתי בניו זילנד עבדה עם אחת הנציגות ב Cairns, וזה היה ממש צירוף מקרים מטורף. מסתבר שהיא ממש אהבה אותה, והיא ממש אוהבת ישראלים בכללי. רק חבל שהיא וחברה שלה ברחו פתאום בלי שום הסבר...

בזמן ששכבתי על החוף, ניגשו אלי נציגות מהבאר / מסעדה שהייתי בה אתמול וסיפרו לי שהערב יש פסטה בשני דולר. תמיד יש ארוחות בחמישה דולר, ותיכננתי להגיע בכל מקרה לאכול אחת כזאת, אז ההזדמנות פשוט הייתה טובה כפליים!

למחרת הלכתי לים עם רוס ואן, ושכבנו על החוף. שאלתי אותם אם הם לא מתכוונים להכנס למים, והם אמרו שלא ממש. אני מוזמן לבדוק את המים אם בא לי. בדקתי, והחלטתי שעדיף להמנע מהם...

בערב אכן הגשמתי את הרצון שלי ויצאתי לפאב. פגשתי שם את רוס ואן עם עוד שתי גרמניות בשם טניה וסברינה, והצטרפתי אליהם. הייתה הפעלה בפאב, ושני אנשים התחרו בג'נגה ענק כשהפרס הוא קמפרוואן לחמישה ימים. אחד המתומדדים היה צריך לטפס על כסא כדי לשים את הקוביות בשורות העליונות, ובסוף הוא גם הפסיד...

בדרך חזרה משם, הלכתי ברחוב וגיליתי משהו שאני מקווה שאני אמשיך לראות לאורך הדרך - באמצע העיר, בין העצים, מעופפים להם תוכים חמודים וצבעוניים!


אחרי שהייתי בנקודה הדרומית ביותר בניו זילנד, בצפונית הנגישה ביותר בניו זילנד ובמזרחית ביותר באוסטרליה, עכשיו רק חסר לי להגיע לנקודה מערבית כלשהי ואני ארגיש שעברתי את ארבע כנפות תבל.

ושם גם היה המגדלור החזק ביותר בחוף המזרחי.

בבוקר קמתי ויצאתי לטייל ב Cape Byron - הנקודה המזרחית ביותר באוסטרליה. המסלול התפתל בין חופים מלאים גולשים
ויערות גשם, עד שבסוף הגעתי לקצה.

מותש מהנסיעה הארוכה, הלכתי ישר למיטה. כל שותפי לחדר יצאו לבלות והרגשתי ממש כמו בסידני, כשכל לילה הלכתי לישון וכל האחרים יצאו. אמרתי לעצמי שמחר אני יוצא ויהי מה.

הגעתי לשם ושוב חוויתי את נציגי האכסניות שמציגים לנו את מרכולתם. ה YHA שוב היה הכי זול, אז הלכתי אליו. בניגוד ל YHA בפורט מקוויירי שהיה קטן וחביב, פה הוא גדול ותעשייתי. אני מתגעגע לאכסניות הקטנות והחביבות של ניו זילנד, ומקווה שאני אתקל בכמה שפחות גדולות ותעשייתיות כאלה - למרות שיש לי תחושה שהמגמה תימשך.

בצהריים עליתי על האוטובוס לביירון ביי, לעוד נסיעה מתישה. כשעצרנו במקדונלדס דיברתי עם אן ורוס, מהולנד ובריטניה, שאחר כך גם יהיו איתי באכסניה.

קואלות פצועות מהאזור מגיעות לבית החולים ומשוקמות עד שיהיה אפשר להחזיר אותן לטבע. אפילו ראיתי קואלה פעילה יחסית, שניתרה ואכלה, אבל לא הצלחתי לצלם את זה. כל השאר עשו מה שקואלות עושות הכי טוב, וישנו.

למחרת יצאתי לבית החולים לקואלות שממוקם בעיר. בדרך עברתי מול כנסיה שהציגה את השלט החביב הזה:

יצאתי לטייל בעיר. לא היה שם יותר מדי מה לראות, חוץ מחוף חביב, שעליו היו סלעים גדולים שאנשים צבעו, ציירו וכתבו עליהם דברים שונים - משמות ועד מסרים חביבים.

הגעתי לפורט מקווארי וישר התנפלו עלינו נציגים מאכסניות שונות - כל אחד רצה שנבוא אליו. ציפיתי לזה, בדקתי מי הכי זול ובסוף הלכתי ל YHA. חשבתי בהתחלה להשאר שני לילות, כי הייתי צריך לעשות כביסה, אבל אז הבנתי שבעצם האוטובוס יוצא רק בצהריים, אז אני אוכל לעשות את הכביסה בבוקר ולא לבזבז עוד לילה. בניו זילנד לא הייתי ממהר עד כדי כך, אבל עם שלושה שבועות לחוף המערבי, עדיף שלא להתקע במקום שבכלל לא תיכננתי להגיע אליו..

השכמתי בחמש וחצי בבוקר כדי לתפוס את האוטובוס של שבע בבוקר מסידני. היעד הבא שלי היה ביירון ביי, מרחק ארבע עשרה שעות, אז החלטתי לחלק את המסע ליומיים ולעצור ב Port Macquarie. לא היו שום שלטים על הרציפים, והמשרד של חברת האוטובוסים היה סגור, אז לא היה לי מושג לאיזה רציף ללכת. חיכיתי על הרציף שכולם חיכו עליו וקיויתי לטוב. למזלי, זה אכן היה הרציף הנכון, והתחלנו בנסיעה הארוכה. באמצע הנסיעה נרדמתי, וכשהתעוררתי חשבתי שהגענו למקום שבו היינו אמורים לעצור להפסקה - רק כדי לגלות שעמדנו שעה בפקק, ושאנחנו צריכים לעבור אותו שוב...

בשלושה ימים האחרונים לא קרו דברים יותר מדי מעניינים, אז אני פשוט אכתוב את הפוסט הזה בסדר הפוך כדי שיראה יותר מעניין :)

זהו. חשבתי שהפסקה הזאת תפתח את הבלוג, אבל מה שבחרתי בסוף התאים יותר. מחר אני נוסע ל Brisbane, בירת Queensland שאמורה להיות עיר גדולה וחמודה. אחרי זה חשבתי לסוע ל Noosa ולעשות שם טיול של שלושה ימים בקיאק, אבל אחרי שקראתי את התיאור, זה כבר לא נראה כל כך מלהיב. נחליט מחר בבוקר.

תמונות