אחרי שחזרתי מהשיט הלכתי לאכול שווארמה במסעדה של ישראלי בשם ליאור
האוכל אמנם מארץ הקודש, אבל חבל שהמחירים לא מארץ הקודש - שלושים שקלים לשווארמה בלאפה. חבל שהאיכות היא גם לא האיכות של ארץ הקודש :S
בבוקר קמתי ויצאתי לטיול באחד מיערות הגשם שאני כל הזמן שוכח את השם שלו :X המדריכה שאספה אותנו כבר מההתחלה התגלתה כטיפוס צבעוני, והיא הייתה מאוד רועשת ומצחיקה. היא הכריחה אותנו להציג את עצמנו, ולהגיד את ה"אוהב / לא אוהב" שלנו... אז הצגתי את עצמי כיהונתן, שלא אוהב להתעורר בבוקר ואוהב טיולים ארוכים על החוף P: היתרון בלטייל עם מדריך כזה הוא שאתה לא מפספס דברים שבדרך כלל היית פשוט נוסע על פניהם. ככה יצא לנו לראות מושבה של עטלפים (שועלים מעופפים, בפי האוסטרלים)
שהייתה ממוקמת לצד הדרך בין עצים תמימים למראה - מיקום מושלם פשוט לחלוף על פניהם. או המקום שבו יער אקליפטוס עם צמרת פתוחה הופך ליער גשם - ההבדל הוא שביער גשם הצמרות כל כך צפופות עד שתשעים אחוז מהאור לא נכנס. ויש פשוט קו בולט שמפריד בין היערות האלה - בין החושך לאור.היעד הראשון שלנו היה עץ התאנה הענק, שהוא בעצם לא עץ תאנה אלא מושבה ענקית ועתיקה של טפילים מטפסים שמופצים דרך התאנים.
שם היא גם הראתה לנו איך העלים ביער הגשם מתכלים לאט, בגלל שיש מעט אור, עד שאפשר לראות את המבנה הפנימי שלהם.
בדרך ליעד הבא, אחד האגמים באזור, עברנו על פני הפרות הכי חמודות בעולם
חוץ מזה שיש להן קפלים מצחיקים בצוואר, ואוזניים מצחיקות, הן גם מאוד חברותיות, וברגע שעצרנו לידן הן התקרבו אלינו, וכשנסענו הן רצו אחרינו. כשהגענו לאגם יצאנו לטיול ביער, וראינו עוד כמה דברים שהיינו מפספסים בלי מדריך - כמו מושבת הזחלים הרעילים האלה
או הצמח התמים הזה
שהוא למעשה הצמח הכי כואב בעולם. פירוש השם שלו באחת השפות האבורג'יניות הוא "כאב כאב". נגיעה הכי קלה בצמח מדביקה אליך רעלנים. הרעלנים האלה לא מורגשים במשך חמש עשרה דקות, עד שהגם מגיעים לעצבים. ברגע הזה אתה מרגיש כאילו האזור הנגוע נשרף. הכאב בא והולך כל חמש עשרה דקות למשך יומיים. אחרי יומיים, העור צומח על הרעלנים ואז אתה מרגיש אותם רק בשינויי טמפרטורה - מקלחת, קפיצה לאגם, כשאתה חוזר הביתה לאקלים אחר - זה הגורל שצפוי לך במשך חצי שנה עד שנה. יש הר באזור שנקרא "הר הצער". שבעה מתיישבים אירופאים שלא הכירו את הצמח התאבדו אחרי שהם השתמשו בו בתוך נייר טואלט...אחר כך הלכנו לשחות באגם התאום של האגם הקודם. שני אנשים טבעו באגם הזה, והגופה שלהם נמצאה באגם השני, מה שהוביל למסקנה שהם מקושרים ביניהם במנהרה תת מימית - אבל צוללנים שצללו בשני האגמים לא הצליחו למצוא אותה. באגם ראינו צבים
ואכלנו ארוחת צהריים.אחרי ארוחת הצהריים התפצלתי מהקבוצה והלכתי לשיט קייאקים. מאוד התעצבתי לעזוב את המדריכה המשעשעת שלנו. אני ועוד שתי גרמניות, שבמקרה גם היו איתי ביום לפני בגרייט ברייר ריף, הצטרפנו לקבוצה אחרת ויצאנו לשוט. ביחד איתנו בא הכלב של המדריך
שהתגלה כפחדן גדול, וחצי מהזמן רק ייבב... ראינו כל מיני חיות כמו קנגרו עצים, שלא הספקתי לצלם, והמון לטאות
אחרי שעברנו בחלק האחרון של הנהר, שהיה צפוץ בצמחי מים, 
הגענו למפלים שהיו בהם אבני צבע. האבורג'ינים השתמשו באבנים האלה בשביל ציורי גוף וגם אנחנו
שטנו חזרה והתאחדנו עם המדריכה המשוגעת שלנו. בדרך חזרה לקיירנס היא הפעילה אותנו עם שירה בציבור וכשהגענו לאכסניה נפרדנו בחיבוק.למחרת אמרתי שלום לקיירנס ולחוף המזרחי, וטסתי לדארווין. מדארווין רציתי להגיע ל Kakadu National Park, שעופר המליץ לי עליו. העדפתי שלא לקחת טיול של שלושה ימים בארבע מאות דולר, אז חיפשתי אנשים לקחת איתם טרמפ, או לשכור איתם רכב. דרך לוח מודעות הגעתי ליפנית בשם אריסה, שכבר הייתה עם אוסטרי בשם יעקב (מסתבר שיש לו שורשים יהודים, ולכל האחים שלו יש שמות יהודיים). ביררנו אפשרויות לשכירת רכב, וגילינו שהאפשרות הכי טובה היא למצוא עוד שני אנשים ולשכור קמפר ואן. התחלנו לשאול אנשים באכסניה, אבל במקום להיות ספונטניים כולם התבכיינו עם התירוץ של "כבר שילמתי על עוד כמה לילות", מתעלמים לגמרי מזה שאפשר לדחות את הלילות האלה. בשמונה בערב, כמעט נואשים, התחלנו לשאול אנשים ברחוב שנראו לנו כמו תרמילאים, עד שנפלנו על שתי אוסטרליות, שעובדות בדארווין אבל עוזבות עוד שבוע. הן מאוד התלהבו, ואמרו שהן בטוח יבואו איתנו אבל הן צריכות לברר עם העבודה. רק באחת עשרה בלילה הן חזרו אלינו ואמרו שהן לא יבואו. מבואסים, דחינו את היציאה ביום.
למחרת המשכנו לחפש אנשים, עד שבמקרה נתקלנו במישהי שמסתכלת על לוח המודעות. שאלנו אותה אם היא מעוניינת, ופיתחנו שיחה שלמה, שבמהלכה גילינו שהיא ישראלית בשם אדר. לשיחה הצטרפה פולניה בת חמישים וקצת בשם מרגרט וככה נוצרה החבורה המגוונת שלנו. אחרי שיחות, מחשבות ובירורים החלטנו לצאת ביחד, והזמנו את הרכב למחר. את מה שקרה בפארקים תוכלו לקרוא בעדכון הבא :)
תמונות
ותמונות מהפארקים, למי שאין סבלנות לחכות...
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה