פוסט עם אורח.

בפוסט הבא אני מארח את אמא שלי שתשתף אתכם בחוויות שעברו עלינו.

יהונתן: אחרי שנכנסתי למלון בהנוי, חיכיתי לה עד הערב והלכתי לקולנוע, בתקווה לראות את צעצוע של סיפור 3. לא היו כרטיסים, אז בסוף ראיתי את הסרט החדש של דמדומים. מה שאני חושב על הסדרה לא השתנה. כשחזרתי בערב היא עדיין לא הגיעה, אז ישבתי קצת על המחשב. באחת עשרה וחצי בלילה - היא הגיעה!

חוה: החוויה הראשונה הייתה לפגוש את יהונתן אחרי חצי שנה. הרבה התרגשות ושמחה, חיבוקים ונשיקות. אחרי שנרגעתי, ראיתי איך הוא לבוש וקצת נבהלתי מהסגנון התרמילאי המובהק. לשמחתי, הוא הסכים להענות לבקשתי ולתקן את הלבוש למחרת. החוויה השנייה הייתה ארוחת ערב על כסאות קטנים, על המדרכה, בסגנון תרמילאי מובהק. רק מראה הבשר גרם לי לרצות להקיא, אז הסתפקנו במרק נודלס צימחוני, בתקווה שהרתיחה הורגת את כל החיידקים. לשמחתי, גם את זה יהונתן הסכים לתקן בהמשך הדרך.

יהונתן: ביום הראשון נסענו לנימבין, ושטנו על הנהר. בין הרים יפים וירוקים, הפלאפון שלי צלצל פעמיים. כשהגענו לאמצע המסע, נתקלנו לראשונה בתופעה שתלווה אותנו לאורך כל הדרך - החותרות של הסירה עצרו, ונתנו למוכרים המקומיים להטפל אלינו, גם הם על סירות. כשהתחלנו לחזור וחשבנו שהמכירה האגרסיבית מאחורינו, גם החותרות הוציאו את המוצרים המטופשים שלהן מהתיבה של הסירה. אחר כך ראינו כמה פגודות ונתקלתי בהבדל הראשון בין המקדשים שראיתי עד עכשיו למקדשים פה - בתאילנד ולאוס היה רק בודהה, מקסימום בלווית כמה שומרים. פה במקדשים סוגדים לאבות, לאלילים ולגדולי האומה והאזור. בפעם הראשונה במסע נתקלתי ב Happy Buddha החביב עלי!
לרוע המזל, בתחילת הדרך נשבר מנוע העדשה של המצלמה, וכשחזרנו להנוי מסרנו אותה בתיקון - בשלושה ימים הקרובים לא הייתה לנו מצלמה.

חוה: התרגיל המעניין ביותר של הרוכלים באמצע הנהר היה להציע לנו לקנות שתייה לחותרות. חשבנו שזה מתואם עם החותרות, ועמדנו במצב לא נעים שאילץ אותנו לקנות. אחר כך התפלאנו לראות את המבע המופתע שעל פניהן, מה גם שהן הפסידו חלק מהטיפ שלהן כי "קנינו להן שתייה". תהיתי אם לספר להן על התרגיל של חבריהם.
בפגודה, למדתי בפעם הראשונה על מערכת הסמלים הויאטנמית המורכבת מארבעה סמלים - הדרקון, הצב, הפיניקס והחד קרן. לצערי, שכחנו את המשמעות של הסמלים חוץ מהעבודה שצב הוא חיים ארוכים.

יהונתן: אחר כך לקחנו רכבת לילה ל Sa pa. השינה ברכבת הייתה מעולה ונוחה. כשהגענו חיכה לנו המדריך הצמוד שלנו ולקח אותנו לשוק של שבט מקומי - לא משהו שלא ראיתי באף שוק אחר. אחר הצהריים היה לנו חופשי והסתובבנו קצת בעיר - גם זה לא משהו שלא ראינו באף עיר אחרת. בבוקר שהיה לנו חופשי דווקא מצאנו פינת חמד - הר שעליו יש גן מחולק למספר חלקים. הטיפוס היה תלול וגבוה ועשיתי אותו בקלילות. הנוף מלמעלה היה מדהים. אחר הצהריים יצאנו לטיול במפל, עם המדריך. המפל חיבר את הנהר הצהוב עם הנהר הירוק, והם באמת היו בצבעים האלה! בלילה חזרנו שוב להנוי ברכבת.

חוה: אחד הדברים הנחמדים בנסיעה ברכבת לילה זה השכנים לתא שיצאו לנו מאוד מוצלחים ונחמדים - יכולנו לדבר איתם לפני השינה ולהחליף חוויות.

חוה: הטיפוס על ההר בשבילי היה לא ממש קליל אבל כדאי, כי גם בתור אחת שחובבת והולכת לגנים זה היה גן נחמד ויפה להפליא. גם המוזיאון המקומי שיהונתן שכח להזכיר היה מעניין - מסתבר שסאפה היא עיירת נופש כבר למעלה ממאה שנה, וכדי להדגים זאת הם תלו תמונות של קבוצות מבקרים מתחילת המאה העשרים. במקום זה גם למדנו את השיעור הראשון בחלוקה האתנית של ויאטנם - הקבוצות השונות והתלבושות שמאפיינות כל אחת מהן. זה קצת הזכיר את המאמרים על הקבוצות החרדיות השונות וההבדל בין התלבושות של כל ישיבה.

יהונתן: בחזרה בהנוי, היה חם ודביק, בניגוד למזג האוויר הקריר והנעים (יחסית) שהיה בסאפה - בגובה אלף מאתיים מטר. היה לנו יום סיור בהנוי שבו ראינו את גופתו של הו צ'י מין, חנוט במלוא תפארתו, ואת מוזיאון הו צ'י מין. חצי מהמוזיאון הוקדש לתעמולה, אבל בין התעמולה יכולת לגלות גם כמה דברים מעניינים. אחר כך הלכנו לאוניברסיטה העתיקה, שמשם יצאה כל הפקידות הבכירה של חצר המלכות, ולמוזיאון האתנולוגי. במוזיאון ראינו בפירוט תלבושות, מנהגים וסיפורים של המיעוטים האתניים, ולמדנו עליהם הרבה דברים מענייינים.
ביום שלמחרת היינו אמורים לנסוע ל Halong Bay, שזה מפרץ יפה שבו היינו אמורים לעשות שיט של יומיים. לרוע המזל, היה טייפון באותו יום והנסיעה בוטלה. במקום זה הסתובבנו בעצמנו בעיר, וראינו את מוזיאון האומנות הויאטנמית. מעניין לראות איך אחרי עליית הו צ'י מין, התחילו להופיע ציורים תמימים שמשובצים בהם סמלי המדינה, דגל אדום וכוכב צהוב, סוג שקט של תעמולה. רצינו ללכת גם למוזיאון הצבאי, אבל הוא היה סגור בימי שישי...
חוץ מהיום החופשי, קיבלנו גם יום סיור בפרברי הנוי. ראינו מפעל קדרים, מפעל להדפסת ציורים, עיירה שמתמחה בנגרות מ"עץ ברזל" (עץ קשה ויקר מאוד, עם דרישה בינלאומית) ופגודה. היה נחמד, אבל לא ממש מפצה על זה שהפסדנו את הלונג ביי...

חוה: המוזוליאום של הו צ'י מין היה מרשים מאוד ומלא הדר. ראינו גם את הבית שבו הו צ'י מין גר - צריף "עלוב" והדרך שבה סיפרה המדריכה על צניעותו של הו צ'י מין שחי בו הזכירה לי את הסיפורים על דוד בן גוריון ועל בן צבי שחיו בצריפים דומים (מאותה סיבה - להראות צנועים וענווים - איפה הם היום?). מעניין היה גם לשמוע על פנים של הו צ'י מין שלא היכרנו - אהבת העם הויאטנמי למנהיגו, אהבת המנהיג לילדים, וכדומה. גם המוזיאון של הו צ'י מין היה מרשים אם כי התצוגה הייתה בסגנון מודרני, קרי מוצגים בנויים ולא אותנטיים. יחד עם זאת, התרגשנו לראות שבמוזיאון במסגרת ההתייחסות למלחמת העולם השנייה, היה גם אזכור לשואה בדמות ציור ויאטנמי של אמהות מובילות תינוקות בוכים בעגלות, וכתובת - "טרזין". נראה היה כאילו ילד ויטנאמי צייר את הציור.
המוזיאון האתנולוגי "סבל" גם הוא מעודף תצוגות מושקעות, אבל באמצעות הסרטים שהיו שם למדנו על מנהגים שונים של הקבוצות האתניות כשאחד המנהגים שכדאי לציין הוא למעשה מלחמת שוורים במהדורה ויאטנמית, רק ששם זה נעשה כחלק מפולחן.
במוזיאון האומנות המודרנית ראינו, לשם שינוי, גם מוצגים אותנטיים של השבטים, ודווקא השקט שלו מצא חן בעיני יותר מכל הרעש של המוזיאון האתנולוגי. כמו כן, נצפו שם תמונות מכל ההיסטוריה של ויאטנם, והתמונות מהמלחמה, מעבר לכך שהציגו סמלי שלטון, הציגו גם תמונות נוגעות ללב של מלחמות ויאטנם ברמת האדם הבודד (נשים מקוננות, ילדים פוחדים, בחורות שמקבלות את פני החיילים וכיוב'). כמו כן, התרשמתי מאוד מהרעב ללמוד ולהשכיל כפי שהוצג בתמונות אלה, שהתבטא בכך שלפי התמונות, גם באמצע המלחמה, וגם לאחר יום עבודה מפרך בשדות, עדיין אנשים הולכים ללמוד ולהשכיל ככל שיוכלו. יש לומר שגם לפי תמונה ייצוגית אחרת של העם הויאטנמי, עוד מתקופת המלוכה "תהלוכת הנצחון של מקבל התואר דוקטור" (מאותה אוניברסיטה עתיקה שיהונתן כתב עליה), מראה גם היא על הרצון של העם הויאטנמי ללמוד ולהשכיל.
חוץ מזה, ראינו שני סרטים - האחד עוד "תחליף צעצוע של סיפור", Knight and Day, סרט מתח נחמד וטיפשי. והשני סרט מרגש, ישן וידוע - "האמריקאי השקט", המתרחש בסייגון בזמן הכיבוש הצרפתי.

יהונתן: טסנו ל Hue, הבירה העתיקה של ממלכת ויאטנם. ראינו את הקברים של המלך השני והרביעי, ואת ארמון המלכות בעיר העתיקה. לכל אחד מאלה היה שער שרק המלך היה נכנס דרכו. בארמון היה אבסורד עם השערים - שער אחד לנשים, שער אחד לגברים, שער אחד שדרכו המלך נכנס ושער אחד שדרכו המלך יוצא. בקבר המלך הרביעי היה אגם מאוד יפה ובמרכזו אי. המלך הרביעי לא היה מוצלח במיוחד, והיה נוטה לדכאונות ולהתבודדות בחלקת הקבר שלו, שנבנתה בעודו בחיים. הכשלון הגדול שלו היה למסור את ויאטנם לצרפתים, ואותו ואת שאר הכשלונות שלו, הוא ציווה לכתוב על הקבר שלו - לפחות הוא היה מודע לעצמו!
עוד טיפוס דכאוני מתקופת המלוכה הייתה האחות של אחד המלכים - היא הייתה גרה לבדה במערה ב Marble mountain. כשהמלך בא וביקש שהיא תרד, היא מסרה לו שיר ואמרה שאם מישהו יצליח לצייר ציור שיתאר את השיר שלה, היא תרד מההר. כשאף אחד לא הצליח, בלית ברירה המלך ציווה לבנות לה מקדש ופגודה למעלה.

חוה: יש לציין שהארמונות הראשונים מאוד מרשימים ויפים, אם כי מאופקים מאוד יחסית לארמון בתאילנד. מעניין יהיה לראות אותם כאשר יגמר השיפוץ והשפצור שלהם. חוויה מקסימה אחרת הייתה השיט בנהר - שעה וחצי של רוח קרירה על החרטום של הסירה הארוכה, דבר שאינו מצוי בדרך כלל במזג האוויר המקומי. התחלתי להבין את אלו שמתאהבים בשיט והופכים אותו לתחביב.

יהונתן: אתמול הגענו ל Hoi an, למלון הכי מפואר שהיינו בו עד כה. בבוקר עשינו סיור קצר בעיר ויש לנו עוד יום וחצי חופשיים פה - נראה מה נראה!