חשבתי לצאת לאנשהו הערב, אבל לשעות של שכיבה בשמש יש מחיר ואני מותש. אז במקום זה זכיתם לעדכון בבלוג :)
בערב אכן הלכתי לבאר / מסעדה ואכלתי ספגטי בשני דולר. הנציגות שפנו אלי בחוף היו שם, והבחור שבאתי איתו הכיר אותן, אז הצטרפנו אליהן. גיליתי שבחורה שפגשתי בניו זילנד עבדה עם אחת הנציגות ב Cairns, וזה היה ממש צירוף מקרים מטורף. מסתבר שהיא ממש אהבה אותה, והיא ממש אוהבת ישראלים בכללי. רק חבל שהיא וחברה שלה ברחו פתאום בלי שום הסבר...
בזמן ששכבתי על החוף, ניגשו אלי נציגות מהבאר / מסעדה שהייתי בה אתמול וסיפרו לי שהערב יש פסטה בשני דולר. תמיד יש ארוחות בחמישה דולר, ותיכננתי להגיע בכל מקרה לאכול אחת כזאת, אז ההזדמנות פשוט הייתה טובה כפליים!
למחרת הלכתי לים עם רוס ואן, ושכבנו על החוף. שאלתי אותם אם הם לא מתכוונים להכנס למים, והם אמרו שלא ממש. אני מוזמן לבדוק את המים אם בא לי. בדקתי, והחלטתי שעדיף להמנע מהם...
בערב אכן הגשמתי את הרצון שלי ויצאתי לפאב. פגשתי שם את רוס ואן עם עוד שתי גרמניות בשם טניה וסברינה, והצטרפתי אליהם. הייתה הפעלה בפאב, ושני אנשים התחרו בג'נגה ענק כשהפרס הוא קמפרוואן לחמישה ימים. אחד המתומדדים היה צריך לטפס על כסא כדי לשים את הקוביות בשורות העליונות, ובסוף הוא גם הפסיד...
בדרך חזרה משם, הלכתי ברחוב וגיליתי משהו שאני מקווה שאני אמשיך לראות לאורך הדרך - באמצע העיר, בין העצים, מעופפים להם תוכים חמודים וצבעוניים!
אחרי שהייתי בנקודה הדרומית ביותר בניו זילנד, בצפונית הנגישה ביותר בניו זילנד ובמזרחית ביותר באוסטרליה, עכשיו רק חסר לי להגיע לנקודה מערבית כלשהי ואני ארגיש שעברתי את ארבע כנפות תבל.
ושם גם היה המגדלור החזק ביותר בחוף המזרחי.
בבוקר קמתי ויצאתי לטייל ב Cape Byron - הנקודה המזרחית ביותר באוסטרליה. המסלול התפתל בין חופים מלאים גולשים
ויערות גשם, עד שבסוף הגעתי לקצה.
מותש מהנסיעה הארוכה, הלכתי ישר למיטה. כל שותפי לחדר יצאו לבלות והרגשתי ממש כמו בסידני, כשכל לילה הלכתי לישון וכל האחרים יצאו. אמרתי לעצמי שמחר אני יוצא ויהי מה.
הגעתי לשם ושוב חוויתי את נציגי האכסניות שמציגים לנו את מרכולתם. ה YHA שוב היה הכי זול, אז הלכתי אליו. בניגוד ל YHA בפורט מקוויירי שהיה קטן וחביב, פה הוא גדול ותעשייתי. אני מתגעגע לאכסניות הקטנות והחביבות של ניו זילנד, ומקווה שאני אתקל בכמה שפחות גדולות ותעשייתיות כאלה - למרות שיש לי תחושה שהמגמה תימשך.
בצהריים עליתי על האוטובוס לביירון ביי, לעוד נסיעה מתישה. כשעצרנו במקדונלדס דיברתי עם אן ורוס, מהולנד ובריטניה, שאחר כך גם יהיו איתי באכסניה.
קואלות פצועות מהאזור מגיעות לבית החולים ומשוקמות עד שיהיה אפשר להחזיר אותן לטבע. אפילו ראיתי קואלה פעילה יחסית, שניתרה ואכלה, אבל לא הצלחתי לצלם את זה. כל השאר עשו מה שקואלות עושות הכי טוב, וישנו.
למחרת יצאתי לבית החולים לקואלות שממוקם בעיר. בדרך עברתי מול כנסיה שהציגה את השלט החביב הזה:
יצאתי לטייל בעיר. לא היה שם יותר מדי מה לראות, חוץ מחוף חביב, שעליו היו סלעים גדולים שאנשים צבעו, ציירו וכתבו עליהם דברים שונים - משמות ועד מסרים חביבים.
הגעתי לפורט מקווארי וישר התנפלו עלינו נציגים מאכסניות שונות - כל אחד רצה שנבוא אליו. ציפיתי לזה, בדקתי מי הכי זול ובסוף הלכתי ל YHA. חשבתי בהתחלה להשאר שני לילות, כי הייתי צריך לעשות כביסה, אבל אז הבנתי שבעצם האוטובוס יוצא רק בצהריים, אז אני אוכל לעשות את הכביסה בבוקר ולא לבזבז עוד לילה. בניו זילנד לא הייתי ממהר עד כדי כך, אבל עם שלושה שבועות לחוף המערבי, עדיף שלא להתקע במקום שבכלל לא תיכננתי להגיע אליו..
השכמתי בחמש וחצי בבוקר כדי לתפוס את האוטובוס של שבע בבוקר מסידני. היעד הבא שלי היה ביירון ביי, מרחק ארבע עשרה שעות, אז החלטתי לחלק את המסע ליומיים ולעצור ב Port Macquarie. לא היו שום שלטים על הרציפים, והמשרד של חברת האוטובוסים היה סגור, אז לא היה לי מושג לאיזה רציף ללכת. חיכיתי על הרציף שכולם חיכו עליו וקיויתי לטוב. למזלי, זה אכן היה הרציף הנכון, והתחלנו בנסיעה הארוכה. באמצע הנסיעה נרדמתי, וכשהתעוררתי חשבתי שהגענו למקום שבו היינו אמורים לעצור להפסקה - רק כדי לגלות שעמדנו שעה בפקק, ושאנחנו צריכים לעבור אותו שוב...
בשלושה ימים האחרונים לא קרו דברים יותר מדי מעניינים, אז אני פשוט אכתוב את הפוסט הזה בסדר הפוך כדי שיראה יותר מעניין :)
זהו. חשבתי שהפסקה הזאת תפתח את הבלוג, אבל מה שבחרתי בסוף התאים יותר. מחר אני נוסע ל Brisbane, בירת Queensland שאמורה להיות עיר גדולה וחמודה. אחרי זה חשבתי לסוע ל Noosa ולעשות שם טיול של שלושה ימים בקיאק, אבל אחרי שקראתי את התיאור, זה כבר לא נראה כל כך מלהיב. נחליט מחר בבוקר.
תמונות
בערב אכן הלכתי לבאר / מסעדה ואכלתי ספגטי בשני דולר. הנציגות שפנו אלי בחוף היו שם, והבחור שבאתי איתו הכיר אותן, אז הצטרפנו אליהן. גיליתי שבחורה שפגשתי בניו זילנד עבדה עם אחת הנציגות ב Cairns, וזה היה ממש צירוף מקרים מטורף. מסתבר שהיא ממש אהבה אותה, והיא ממש אוהבת ישראלים בכללי. רק חבל שהיא וחברה שלה ברחו פתאום בלי שום הסבר...
בזמן ששכבתי על החוף, ניגשו אלי נציגות מהבאר / מסעדה שהייתי בה אתמול וסיפרו לי שהערב יש פסטה בשני דולר. תמיד יש ארוחות בחמישה דולר, ותיכננתי להגיע בכל מקרה לאכול אחת כזאת, אז ההזדמנות פשוט הייתה טובה כפליים!
למחרת הלכתי לים עם רוס ואן, ושכבנו על החוף. שאלתי אותם אם הם לא מתכוונים להכנס למים, והם אמרו שלא ממש. אני מוזמן לבדוק את המים אם בא לי. בדקתי, והחלטתי שעדיף להמנע מהם...
בערב אכן הגשמתי את הרצון שלי ויצאתי לפאב. פגשתי שם את רוס ואן עם עוד שתי גרמניות בשם טניה וסברינה, והצטרפתי אליהם. הייתה הפעלה בפאב, ושני אנשים התחרו בג'נגה ענק כשהפרס הוא קמפרוואן לחמישה ימים. אחד המתומדדים היה צריך לטפס על כסא כדי לשים את הקוביות בשורות העליונות, ובסוף הוא גם הפסיד...
בדרך חזרה משם, הלכתי ברחוב וגיליתי משהו שאני מקווה שאני אמשיך לראות לאורך הדרך - באמצע העיר, בין העצים, מעופפים להם תוכים חמודים וצבעוניים!
אחרי שהייתי בנקודה הדרומית ביותר בניו זילנד, בצפונית הנגישה ביותר בניו זילנד ובמזרחית ביותר באוסטרליה, עכשיו רק חסר לי להגיע לנקודה מערבית כלשהי ואני ארגיש שעברתי את ארבע כנפות תבל.
ושם גם היה המגדלור החזק ביותר בחוף המזרחי.
בבוקר קמתי ויצאתי לטייל ב Cape Byron - הנקודה המזרחית ביותר באוסטרליה. המסלול התפתל בין חופים מלאים גולשים
ויערות גשם, עד שבסוף הגעתי לקצה.
מותש מהנסיעה הארוכה, הלכתי ישר למיטה. כל שותפי לחדר יצאו לבלות והרגשתי ממש כמו בסידני, כשכל לילה הלכתי לישון וכל האחרים יצאו. אמרתי לעצמי שמחר אני יוצא ויהי מה.
הגעתי לשם ושוב חוויתי את נציגי האכסניות שמציגים לנו את מרכולתם. ה YHA שוב היה הכי זול, אז הלכתי אליו. בניגוד ל YHA בפורט מקוויירי שהיה קטן וחביב, פה הוא גדול ותעשייתי. אני מתגעגע לאכסניות הקטנות והחביבות של ניו זילנד, ומקווה שאני אתקל בכמה שפחות גדולות ותעשייתיות כאלה - למרות שיש לי תחושה שהמגמה תימשך.
בצהריים עליתי על האוטובוס לביירון ביי, לעוד נסיעה מתישה. כשעצרנו במקדונלדס דיברתי עם אן ורוס, מהולנד ובריטניה, שאחר כך גם יהיו איתי באכסניה.
קואלות פצועות מהאזור מגיעות לבית החולים ומשוקמות עד שיהיה אפשר להחזיר אותן לטבע. אפילו ראיתי קואלה פעילה יחסית, שניתרה ואכלה, אבל לא הצלחתי לצלם את זה. כל השאר עשו מה שקואלות עושות הכי טוב, וישנו.
למחרת יצאתי לבית החולים לקואלות שממוקם בעיר. בדרך עברתי מול כנסיה שהציגה את השלט החביב הזה:
יצאתי לטייל בעיר. לא היה שם יותר מדי מה לראות, חוץ מחוף חביב, שעליו היו סלעים גדולים שאנשים צבעו, ציירו וכתבו עליהם דברים שונים - משמות ועד מסרים חביבים.
הגעתי לפורט מקווארי וישר התנפלו עלינו נציגים מאכסניות שונות - כל אחד רצה שנבוא אליו. ציפיתי לזה, בדקתי מי הכי זול ובסוף הלכתי ל YHA. חשבתי בהתחלה להשאר שני לילות, כי הייתי צריך לעשות כביסה, אבל אז הבנתי שבעצם האוטובוס יוצא רק בצהריים, אז אני אוכל לעשות את הכביסה בבוקר ולא לבזבז עוד לילה. בניו זילנד לא הייתי ממהר עד כדי כך, אבל עם שלושה שבועות לחוף המערבי, עדיף שלא להתקע במקום שבכלל לא תיכננתי להגיע אליו..
השכמתי בחמש וחצי בבוקר כדי לתפוס את האוטובוס של שבע בבוקר מסידני. היעד הבא שלי היה ביירון ביי, מרחק ארבע עשרה שעות, אז החלטתי לחלק את המסע ליומיים ולעצור ב Port Macquarie. לא היו שום שלטים על הרציפים, והמשרד של חברת האוטובוסים היה סגור, אז לא היה לי מושג לאיזה רציף ללכת. חיכיתי על הרציף שכולם חיכו עליו וקיויתי לטוב. למזלי, זה אכן היה הרציף הנכון, והתחלנו בנסיעה הארוכה. באמצע הנסיעה נרדמתי, וכשהתעוררתי חשבתי שהגענו למקום שבו היינו אמורים לעצור להפסקה - רק כדי לגלות שעמדנו שעה בפקק, ושאנחנו צריכים לעבור אותו שוב...
בשלושה ימים האחרונים לא קרו דברים יותר מדי מעניינים, אז אני פשוט אכתוב את הפוסט הזה בסדר הפוך כדי שיראה יותר מעניין :)
זהו. חשבתי שהפסקה הזאת תפתח את הבלוג, אבל מה שבחרתי בסוף התאים יותר. מחר אני נוסע ל Brisbane, בירת Queensland שאמורה להיות עיר גדולה וחמודה. אחרי זה חשבתי לסוע ל Noosa ולעשות שם טיול של שלושה ימים בקיאק, אבל אחרי שקראתי את התיאור, זה כבר לא נראה כל כך מלהיב. נחליט מחר בבוקר.
תמונות
רשומות
ז'ומי,
השבמחקהצחקת אותי בפוסט הזה.
חשבתי שהוא נקרא הפוך כי אתה הפוך לחלוטין בשעה שכתבת אותו.
בוא נגיד שהיו לך פוסטים מפוקסים יותר :-).
תמשיך לעשות חיים, השאר במייל בדרך אליך.
נשיקות!