בבוקר היציאה אני ואדר, הנהגים היחידים, לקחת את הרכב. למרגרט ואריסה אין רישיון בינלאומי, ויעקב היה צעיר מדי בשביל הביטוח. ביום שלפני מרגרט בדקה את הרכב, וראתה שהצמיגים כמעט גמורים - היא הייתה נהגת מונית אחת עשרה שנים, אז היא ידעה לבדוק את זה. אחרי שלחצנו עליהם, הם הסכימו לקחת את הרכב לפנצ'ריה וקיבלנו את כל הצמיגים חדשים לגמרי.
על כל הרכבים בסוכנות הזאת יש ציור ייחודי, ומשפט שנון כלשהו על הבג'ז. ברוב המקרים הציורים האלה לא משהו, אז במזל קיבלנו רכב יפה בסגנון אבורג'יני. רוב המשפטים, מסיבה כלשהי, הם או שובניסטים או הומופובים, ושוב למזלנו קיבלנו אחד אוניברסלי והולם:
Politicians and Nappies need changing for the same reason
:)
בניגוד לרכב הנחמד, האנשים בסוכנות היו ממש לא מקצועיים, לא בדקו איתנו את הרכב כמו שצריך ותידרכו אותנו רק בצורה חפיפניקית. החוזה בקושי היה חוזה אלא רשימה, ויצאתי לדרך עם חששות מההשכרה הזאת - במיוחד כשכרטיס האשראי שלי הוא זה שחתום על הפקדון. עשינו את הקניות לילה לפני, אז לא היינו צריכים להתעכב עוד - אספנו את כולם מהאכסניות שלהם ויצאנו לדרך.
בצפון הטרופי של אוסטרליה יש שתי עונות עיקריות - יבשה ורטובה. סוף מאי אמור כבר להיות יבש וקריר. לרוע המזל, השנה הזאת העונה הרטובה נמרחה יותר מהרגיל. היה חם כל הזמן, והשלט הבא הפך למוטיב חוזר:
המקום הראשון שביקרנו בו היה בילבונג, סוג של מאגר מים. הבילבונגים בפארק מכילים אוכלוסייה מגוונת של צמחים, ציפורים, חרקים, יונקים וזוחלים שמשתנה במהלך השנה - שינוי שהאבורג'ינים המקומיים היו מודעים לו וחיו וצדו לפיו. מה שאנחנו ראינו היה בעיקר הצמחים.
אחר כך נסענו ל Ubbir, אתר אומנות אבורג'ינית. הציורים היו שם אלפי שנים. לגבי רובם לא ברור מה הסיפור מאחוריהם, ואפשר רק לנחש. יש צירורים של חיות, אנשים, רוחות וכל מיני דברים אחרים. האבורג'ינים מאמינים שאת חלק מהציורים האלה ציירו רוחות ולא בני אדם.
מאתר האומנות עלינו על צוק וראינו את השקיעה
ואת הזריחה של הירח בין הענפים.
אחרי השקיעה נסענו למחנה. אדר אמרה שיש לה תחושה רעה לגבי המקום - והיא צדקה. הערב לא התחיל נורא, אבל תוך שעה המקום היה מוצף בכמות מטורפת של יתושים. לא יכולת לעמוד רגע במקום בלי להעקץ - וגם אם לא עמדת במקום זה לא בהכרח עזר. לישון באוטו לא בא בחשבון, כי הוא היה מוצף ביתושים, וכל פעם שמישהו נכנס לאוהל הוא גם הכניס איתו מאסה. עמדנו רבע שעה באוהל והרגנו יתושים, עד שהידיים שלנו נראו כמו ידיים של קצבים, מרוב הדם שכבר מצצו מאיתנו. אין ספק שזה היה הלילה הכי גרוע שהיה לי בטיול :S
בבוקר קמנו, והיתושים עדיין שם. נסענו למקום אחר בשביל ארוחת בוקר והמשכנו לטייל.
באתר האומנות האבורג'ינית השני ראינו וואלבי שחור
ועוד ציורים, חלקם עם הסבר
משם נסענו לנהר המים הצהובים ועשינו שם שיט. האטרקציה הגדולה של השיט אמורה להיות קרוקודילים, אבל חוץ מאחד שראינו באופק ונעלם, כל הדרך הלוך ראינו רק ציפורים שונות ומשונות
בדרך חזור, לעומת זאת, ראינו אחד. גדול. מאוד. התקרבנו אליו באלכסון, כי אם מתקרבים בצורה ישירה הם צוללים, ואז הוא פשוט המשיך לשחות לידינו במשך כמה דקות - בשלב כלשהו ממש צמוד לסירה!
ואם זה לא הספיק, פתאום ראינו עוד קרוקודילית! המדריכה הסבירה לנו שהקרוקודילים מאוד טריטוריאליים, ובשביל להמנע מקונפליקט עם הזכר הנקבה הרימה את הראש וחשפה את הצוואר - מחווה של התרפסות.
כשקניתי את הציוד בלמטייל לפני שיצאתי לטיול, התעניינתי בכילה, ובסוף קיבלתי אותה במתנה. ארבעה חודשים היא שכבה בלי שימוש בתיק שלי, ועכשיו סוף סוף ראיתי את ההזדמנות המושלמת להתשמש בה. כולם רצו לישון באוהל, אבל אני, עם בטחון בכילה שלי, החלטתי לישון ברכב. בהתחלה היא סתם הייתה צמודה אלי והיתושים עקצו אותי דרכה, עד ששאלתי אטבי כביסה מאחד השכנים באתר השני. היתושים לא הגיעו אלי, אבל שמעתי אותם מזמזמים סביבי והרגשתי כאילו אני במלכודת. אז, למרבה האימה, ראיתי יתוש פשוט נדחק דרך החורים ברשת. איכס. החלטתי לסבול את היתוש האקראי שיחדור וכמעט נרדמתי, עד שהתחיל לרדת גשם. סגרתי את הדלת של הרכב כדי שהגשם לא יכנס, אבל אחרי דקה כולם יצאו מהאוהל ונכנסו לרכב - מסתבר שהוא דולף. צפופים ואומללים, מוקפים בזבובים, ישבנו ברכב ואני נרדמתי לכמה שעות. כשהתעוררתי, עדיין באמצע הלילה, שמעתי דפיקות. לא ידענו אם היתושים חודרים לרכב, או שפשוט היו שם המון מתחילת הלילה, ואדר ויעקב פשוט ישבו והרגו אותם. הרכב היה חם ומחניק, ואחרי כמה דקות נשברתי ורציתי לצאת. יעקב אמר "אבל יש יתושים בחוץ!" אז מה?! יש גם בפנים! בסוף הצלחנו לייבש את האוהל וישנו את שאר הלילה.
ביום שאחרי שמחנו על זה שבלילה לא נישן בקקדו, אלא בקתרין. הלכנו למפל Gonlum
ושחינו בבריכה בראש המפל, שהיה ממנה נוף מדהים
בדרך חזרה, על אותו שביל הגישה שממנו באנו, הייתה הצפה.
והמים הגיעו לגובה כזה:
מאוד התפלאנו על זה שהגשם היה בלילה וההצפה היא עכשיו, וקיווינו שמפלס המים ירד מהר ונוכל לצאת משם. בחמש הריינג'רים באו ואמרו לנו שיש חדשות רעות וחדשות טובות - הדרך סגורה, אבל אנחנו יכולים להשאר לישון במחנה הזה בחינם במקום בעשרה דולר. חשבתי על היתושים, והתבאסתי לגמרי. למרבה ההפתעה, השד לא היה כל כך נורא, והלילה היה די מהנה :)
בבוקר מפלס המים אכן ירד, ונסענו לקתרין. נפרדנו ממרגרט, שכבר הייתה שם לפני כן, והורדנו אותה בדרך, שתתפוס טרמפ. מרגרט, אפילו שהיא בת למעלה מחמישים, היא מטיילת מאוד מנוסה - היא עשתה את כל ניו זילנד ואוסטרליה בטרמפים, והיא מטיילת בכל מקום לבד ובלי פחד - ממש כמו תרמילאית בת עשרים ומשהו. בקתרין בחרנו טיול קצר יותר ממה שרצינו, אבל זה מה שיכולנו לעשות במסגרת הזמן המוגבל שלנו. ראינו נופים מדהימים של ה
Katherine Gorge ובסוף הגענו לבריכה. היום היה מעונן, אז יעקב ואדר לא רצו לשחות, ואחרי נשנוש התחלנו ללכת חזרה - בדיוק בזמן בשביל שהשמש תצא אלינו. המשכנו ל Litchfield וישנו איפשהו באמצע.בליצ'פילד הדבר הראשון שראינו היו תילי טרמיטים ענקיים
ומאחד המפלים יצאנו להליכה ביער שורץ יתושים ועכבישים
סיכמנו את הטיול שלנו בהשתכשכות בבריכות בצורת מדרגות וחזרנו לדארווין. החזרנו את הרכב ונפרדנו. אני רציתי לצאת מדארווין כבר באותו היום, כי הזמן דחק, אבל גיליתי שכל הטיסות והאוטובוסים יוצאים מדארווין בצהריים המוקדמים. נאלצתי להשאר עוד לילה. בערב נפגשנו שוב כולנו בפאב, והזמנו אחד את השני לקנקני בירה. למחרת בצהריים עליתי על טיסה לאליס ספרינגס והשארתי את אוסטרליה הטרופית מאחורי.
מחר אני אעדכן את כל מה שקרה לי במרכז האדום של אוסטרליה, ואחר כך אטוס לתאילנד... עד הפעם הבאה :)
תמונות
תמונות מהמרכז האדום לחסרי הסבלנות
וסוף סוף - תמונות מהגרייט ברייר ריף
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה