בכל מקרה, הגעתי ל Hervey Bay, ולאכסניה שלי. עשו לנו תדריך ופגשתי את האנשים שאיתם אני אבלה את הימים הקרובים - אארון וגרייס מארצות הברית, פיי וסאנה מהולנד, יאנס, אנה וסטפן מגרמניה. כולם נראו כמו אחלה חברה, וכשאתה עם אותם אנשים על ג'יפ במשך שלושה ימים - כדאי שהם יהיו כאלה!
למחרת קמנו בשש בבוקר, ועברנו תדריך על הרכב. בתדריך בדקנו את כל הפגמים, והמתדרך ציין לנו אלף ואחד דברים שיכולים לגרום לנו לאבד את האלף דולר פיקדון שלנו. כיף! גילינו לתדהמתנו שאמנם זה טויטה לנד רובר אימתני (שעונה לשם Yidney) , אבל הוא ורוד! בהמשך הצבע הורוד יתברר כמקור כוחנו, אבל באותו זמן עוד היו לנו רגשות מעורבים לגבי זה. הלכנו לעשות קניות, ומילינו את העגלה במצרכים.
קנינו תמיד את "הכי טוב", שתמיד היה במדף התחתון - ה Home brand הזול והמזעזע.נסענו למעבורת ועמדנו בתור.
כבר ממרכז הקניות אנשים הסתלבטו על הצבע של הג'יפ שלנו, אבל זה רק גרם לנו להתאחד, להתריס ולאהוב אותו. על המעבורת פגשתי את יאנט ומיקה, ומאז בכל נקודה שבה ביקרנו, פגשנו אותן. שטנו לאי והתחלנו את המסע. היה לנו לוח זמנים, והתחנה הראשונה שלנו הייתה אחד האגמים. בין יערות גשם, ותמיד על דרך חולית, הגענו לחוף, ומשם עלינו צפונה לאגם. כשהגענו גילינו שמישהו טבע שם אתמול, ועכשיו מחפשים אותו, אז האגם סגור. המליצו לנו לסוע ל Indian Head במקום. ראש אינדיאני הופיע בלוח הזמנים שלנו מחר, אז מנקודה זו זרקנו את לוח הזמנים לפח והחלטנו שאנחנו מסתובבים עצמאית. הגענו לראש אינדיאני, וטיפסנו עליו - בפסגה היו צוקים שמהם אפשר לראות את הים.
בשלב כלשהו מישהו צעק שהוא רואה כריש, וכולם באו להסתכל. אף אחד חוץ ממנו לא ראה אותו, אבל הוא כל פעם מצא אותו במקום אחר. מאוד פשוט לצעוק שאתה רואה משהו ולגרום לחבורה של אנשים לעקוב אחריך ולהסתכל בים ללא תכלית.משם החלטנו שאנחנו לא הולכים למחנה שהוקצה לנו, אלא חונים במקום קרוב יותר, שמשם נוכל להמשיך בבוקר לבריכות השמפניה, עוד מקום שלא היה בתוכנייה שלנו. בנינו את המחנה,
והכנו פסטה בולונז שלא הייתה מביישת מטבח אמיתי באיכות שלה.
העברנו את הערב בשירים, משחקים ושתייה, ואפילו דינגואים הגיעו לבקר, אבל ברחו לפני שהספקנו לצלם אותם. כולנו הלכנו לישון, וכשהגעתי לאוהל פתאום ראיתי אותו זז, ותהיתי מה סטפן עושה שם בפנים. אחרי זה ראיתי כמות אדירה של מים נשטפת מתחת לאוהל ולא היה לי ברור מה קורה פה - עד שהבנתי שגל ענק הגיע כל הדרך מהים, לפחות מרחק של עשרה מטרים ומתחת למדף בגובה מטר, ושטף חצי מהמחנה שלנו. האוהל שלנו היה רטוב, וחצי מהדברים שלנו גם. אני עברתי לישון עם ההולנדיות וסטפן עם האמריקאים.אחרי לילה צפוף שחצי ממנו לא הצלחנו לישון (לפחות אני, ואחר כך מסתבר שגם השותפות שלי לאוהל), קמנו בבוקר, אכלנו ארוחת בוקר וקיפלנו את המחנה. נסענו לבריכות השמפניה, וגילינו שלוח הזמנים שלנו היה גרוע מיסודו - הוא לא כלל בכלל את בריכות השמפניה, והוא אמר לנו לסוע לראש אינדיאני שעה מאוחר יותר - אם היינו עושים את זה, היינו נתקעים בגאות ולא יכולים לסוע על החוף. בבריכות השמפניה ראינו את הגלים מתרסקים לתוך הבריכות ויוצרים אפקט של קצף - כביכול כמו כוס שמפניה. סטפן ויאנס הלכו קרוב יותר בשביל לצלם את הגלים. כל כך קרוב עד שהגלים התרסקו עליהם.
המשכנו לאגם שדילגנו עליו אתמול, חנינו על החוף והתחלנו בהליכה קשה של שני קילומטר וקצת על חול רך ושוקע. האגם שכן מתחת לדיונה ענקית, ובאור שמש הוא אמור להראות ירוק, אבל היה מעונן אז האפקט היה חלקי.
אחרי ששחינו באגם, ראינו בדרך חזרה עכבישים ענקיים
והמשכנו למחנה הבא. בנקודה הזאת יצא לי לנהוג בג'יפ, ואפילו שלא נהגתי על רכב ידני כבר כמעט חמש שנים, הכל חזר אלי.
לג'יפ יש המון כוח, ואפילו שמדי פעם הוא החליק על החול, רוב הזמן הייתה לו אחיזה טובה.כשהגענו למחנה, הכנו נקניקיות ובגלל שזה היה הלילה האחרון התחלנו לשתות את כל האלכוהול שנשאר לנו. עשיתי כמה קטעי משחק (אפילו שאני לא באמת צריך אלכוהול בשביל לעשות את זה)
והקדשתי ליאנט, שהצטרפה אלינו באמצע הערב, את Dammit, Jannet. יאנט זו פשוט הגרסה ההולנדית לג'אנט...אחרי שינה מעולה, קמנו בבוקר, אכלנו נקניקיות גורמה שקנינו מהקצב, בניגוד לנקניקיות הזולות שאכלנו אתמול, ורצינו לצאת לדרך. לרוע המזל, גילינו שאתמול ברכב חנינו את המתלים של הגלגל הקדמי הימני בתוך גזע. בסוף, אחרי שימוש לא חוקי בג'ק ואילתור עם ענפים, הצלחנו לשחרר אותו.
חנינו אותו והסכמנו שזה משהו שלא צריך לספר. עברנו באגם הראשון, צילמנו כמה תמונותוהמשכנו לאגם השני, שם גם שחינו ושיחקנו פריזבי.
הקבוצה של יאנט ומיקה הכינה איש מחול
וגם ציירה לו שמש.
משם המשכנו ל"תחנה המרכזית", שבה אכלנו "ארוחת צהריים". נגמר לנו הלחם, אז כל מה שהיה לנו זה חטיף אנרגיה. משם חזרנו למעבורת ונפרדנו מפרייז'ר איילנד.
חזרה באכסניה, שטפנו מעצמנו את כל החול והלכלוך של שלושה ימים באי חולי בלי מקלחת. נפרדנו מאארון, גרייס וסטפן, שהמשיכו באותו היום, וסיכמנו את הטיול על כוס בירה בפאב. היום בבוקר קמנו כולנו, ארזנו את התיקים, ואני נפרדתי מכל השאר שהמשיכו באוטובוס של הצהריים. אני לוקח את אוטובוס לילה ל Airlie Beach, משם אני אצא לשיט ב Whitsunday islands. שתיים עשרה שעות ושלושת רבעי באוטובוס נשמעות כמו סיוט, ואני מקווה שאני אצליח לישון רוב הדרך...
תמונות.
רשומות
איזה כיף! נקרא ונראה כמו חוויה מהנה ביותר.
השבמחקצחקתי בקול רם כשראיתי את הג'יפ, דמיינתי ורוד בהיר, לא את הורוד בזוקה שקילתם. אי אפשר להתעלם ממנו.
העכביש - איזה פחד! והדינגואים - איך הם? גדולים? פראיים? ידידותיים?
איך היתה הנסיעה?
ביי, נשיקות!
היה להם מזל גדול בבריכות השמפניה....
השבמחקפעם (מזמן מזמן הייתי אפילו צעיר ממך) היינו על המזח של חוף היטלון והגלים שטפו אותנו וגלגלו אותנו על כל הסלעים. מרחוק זה נראה כל כך רע שהמצילים באו לאסוף אותנו עם חסקה
זה נגמר בתפרים והרבה תחבושות במגן דוד.
הג'יפ הורוד בצבע בזוקה - מדליק. חוץ מזה שהוא נחשב לאחד הג'יפים הטובים.
תמשיך לעשות חיים