בבוקר הראשון שלי בואנג ויאנג עשיתי מה שכולם עושים - לקחתי אבוב והלכתי לשוט במורד הנהר. בהתחלה ישבתי לבד והיה די משעמם, אבל אחרי כמה דקות התיישבו לידי כמה אנשים ואחת מהן התחילה לדבר איתה - היא הופתעה מאוד לשמוע שגם אני ישראלי!
שטתי איתה ועם החברים שלה במורד הנהר. בדרך הפאבים שעל הגדה זרקו לנו חבל, משכו אותנו וככה עלינו לשתות משהו. עשיתי החלטה לא חכמה, ולקחתי איתי את כל התיק - אמנם הוא היה בשקית אטומה למים, אבל הוא סירבל אותי מאוד כשטיפסתי לגדה... סיימנו אחר הצהריים ולקחנו טוק טוק לסוף, כי אם היינו חוזרים אחרי שש היינו משלמים עוד עשרים אלף קיפ....
בערב נפגשנו בנקודת המפגש של כל העולם ואחותו - הבאקט באר. יש הרבה אנשים, אלעד אחד מהם, שעובדים בלפרסם את הבאקט בר ובתמורה הם מקבלים אוכל ושתייה חינם - ככה אפשר להתקע פה שבועיים. לפני תשע וחצי אפשר לקבל פה דלי של אלכוהול בחינם, מה שגורם ללילה להתחיל מאוד מוקדם ולהגמר מאוד שיכור...
אחרי ששלשום לא עשיתי שום דבר, אתמול נרשמתי לטיפוס על סלעים עם עוד ארבעה ישראלים שפגשתי יום לפני. יצאנו בשבע בבוקר, ואחרי שעשינו טיפוס חלקלק וקשה לבסיס הצוק, המדריך הקופיף שלנו טיפס לחבר את החבל שמאבטח אותנו למעלה.
טיפסנו בזוגות, אחד לנקודה הגבוהה ואחד לנקודה הנמוכה. אני התחלתי לטפס לנקודה הגבוהה. בשלב כלשהו נתקעתי - חששתי להתקדם ועמדתי שם כמה דקות, נח ומחשב איך אני אמשיך. בסופו של דבר החלטתי לוותר ולרדת - אבל זה לא היה כל כך פשוט. נתקפתי בפוביה איומה, ולא הצלחתי להביא את עצמי לשחרר את הצוק ולהתלות על החבל שמחובר לי לרתמה. נתקעתי שם רבע שעה לפחות, ובסופו של דבר המדריך עלה עלי, איבטח את החבל שלי למקום אחר וירדתי בסנפלינג.
רציתי לטפס שוב, אבל חששתי שאני שוב אפחד לרדת אז וויתרתי.בערב בצירוף מקרים משעשע יצא לי לשבת עם חבורה של מקומיים ולשתות איתם בסגנון המקומי - מוזגים בירה מבקבוק אחד לכוס עם קרח, שותים ומעבירים את הכוס הלאה. אחת הבחורות הייתה ספרית, אחד הגברים היה איש מכירות של תרופה כלשהי והיה שם גם זוג עם תינוק. אחרי כמה בירות נפרדתי מהם, ואמרתי שאני אקרא להם כשאני הולך מאוחר יותר לבאקט בר - מה שלא עשיתי, כי נרדמתי בחדר...
היום אני והחבר'ה מהיום הראשון שכרנו קטנועים והלכנו לראות את המערות מצפון מעיר.
בדרך חלפנו על פני כפריים שמתרחצים ועושים כביסה בנהר - החבר'ה התרשמו, אבל אני כבר ראיתי דברים כאלה בטרק. כשנסענו על גדת הנהר הכל היה בוצי ומגעיל, בדרך חזרה גילינו שהגדה השנייה הייתה יבשה ונוחה... ליד המערה היו שיחים מלאים בעשרות פרפרים בצבעים שונים, ומיני שיחים משונים ויפים.
במערה זרם נהר תת קרקעי והיו בה נטיפים מעניינים.
לא הרגשנו את זה בפנים, אבל כשיצאנו החוצה הרגשנו שהמים במנהרה פעלו כמו מזגן ענק - בפנים היה קריר ונעים ובחוץ חם ומגעיל. מזל שעלינו על הקטנועים ואז הבריזה הייתה קרירה ונעימה - אפילו עם הקסדה לא היה חם.אלו היו האירועים שקרו לי בימים האחרונים. הימים פה נראים כמו יום אחד ארוך, אז אני אפילו לא בטוח כמה ימים הייתי פה. אני גם לא יודע כמה אני עוד אשאר - זה מקום כיפי עם אנשים טובים. באחד עשר בחודש אני פוגש את אמא שלי בויאטנם אבל עד אז - מי יודע?
תמונות
רשומות
ז'ומי, ככה?
השבמחקאלכוהול בדליים, אופנועים?
יפה לך :-)
מזל שתיכף אמא באה לשמור עליך...
סתם,
תמשיך להנות ולהנות ולהנות!
ז'ומי! רק עכשיו קראתי את הפוסט הזה... איזה כיף!!! נשמע שאתה ממש עושה חיים ונהנה :-) למרות שאני חייבת להגיד שבתור הפולניה החרדתית שאני אני לא ממש מרוצה לשמוע (מה שסיון אמרה), אבל אני סומכת עליך שאתה נזהר ומתנהג יפה ;-)
השבמחקהגעת כבר לויאטנם? מתי יהיה לך פלאפון?