אז, בלי לדעת מה מצפה לי, יצאתי לדרך. התחלתי בפרבר של וולינגטון במקום שנקרא Weta Cave. ווטה היא חברה שיוצרת אפקטים ויזואלים, פרופס, מיניאטורות, כלי רכב ובערך כל דבר מגניב אחר שקשור לסרטים. הם עשו אפקטים מיוחדים גם לשר הטבעות וגם לאווטר. איך שהגעתי התחילו להקרין סרט שמסביר על החברה, אז נכנסתי. הסרט היה ממש מגניב! אם אי פעם אני אעבור לעשר שנים לניו זילנד, זה יהיה בשביל לעבוד פה. קניתי במחיר מציאה גם עותק של שר הטבעות - עכשיו אני רק צריך להביא את עצמי לקרוא אותו.
אז כמו שכתבתי בפוסט הקודם, החלטתי לסוע לעיר נפייר. הנסיעה היא שש שעות, אז החלטתי לעשות את הדרך ביומיים, והזמנתי אכסניה באמצע הדרך, על כביש צדדי. כשהתקשרתי להזמין מקום הבעלים אפילו לא שאלה אותי לשמי - נראה לי קצת מוזר, אבל יצאתי לדרך. עברתי דרך "הסטונהג' של ניו זילנד", מקום שבנו אסטרונומים ניו זילנדים וכמו הסטונהג' המקורי - הוא גם מכוון לפי השמש והכוכבים, בכל מיני צורות.
הגילוי המדהים שגיליתי שם הוא שאני בכלל לא מזל אריה - אני מזל סרטן! מסתבר שכל שבעים ואחת שנים המזלות זזים ביום אחד. בזמנים העתיקים ידעו את זה, והכינו את הטבלאות בהתאם, אבל כשהנצרות עלתה כל הידע הזה הפך לטאבו. בסופו של דבר הכנסיה הסירה את הטאבו, אבל החליטה שלא מעדכנים את הטבלאות מאז שישו נולד. לפני מאה שנים בערך, עיתון אנגלי אחד החליט להכניס טור אסטרולוגיה, והשתמש בטבלאות הקיימות. הם רק לא ידעו שהטבלאות האלה הן מלפני אלפיים שנה - וכך השיטה הזאת התפשטה בעולם ורוב האנשים לא יודעים מה המזל האמיתי שלהם...
כשהגעתי לאכסניה הבנתי למה לא שאלו אותי לשמי. הכביש הצדדי הזה הוא עיקוף של חצי שעה, והדרך, כרגיל, מתפתלת וצרה - יותר מתמיד. הייתי שם עם עוד ארבעה חברים שגרים בוולינגטון, וכל שנה באים לאזור הזה בשביל לצוד. הם מאוד התפלאו שהגעתי "לאמצע שום מקום"...
למחרת יצאתי, והמשכתי על הכביש הצדדי, דרך המקום עם השם הכי ארוך בעולם.
המקום קרוי על שם הצ'יף טמטאה שהיה גיבור גדול, ואחיו נהרג בקרב. הוא ישב במשך שבוע וניגן בחליל לזכרו. אז פירוש השם (במאורית) הוא הגבעה שעליה טמאה הצ'יף הגדול והמגניב ניגן בחליל לזכר אחיו.
הגעתי לנפייר ויצאתי להסתובב בעיר. למרות שהיא עיר יחסית גדולה, היא גם נסגרת לחלוטין בארבע וחצי, כמו כל עיירה מצויה בניו זילנד. נפייר מפורסמת בגלל היינות שלה, אז בבוקר קמתי, שכרתי אופניים ויצאתי לסיור יקבים. רכבתי על פני כרמים, ושדות פתוחים
והגעתי ליקב המסיון, ששוכן במבנה שהיה פעם מיסיון. שם עשיתי את הטעימה הראשונה שלי. לרוב היינות פה יש טעם לוואי כלשהו, שלגמרי לא ברור לי. אני מעדיף את היין של אבא! מהמיסיון יש נוף נחמד של הכרמים שלהם
כמו ישראלי טוב, הייתי צריך לטעום כמה ענבים - רק טעימה, כשהבעלים לא מסתכל!
אחר כך עברתי בעוד יקב פחות ייחודי וטעמתי עוד יין
כדי לגוון מכל היין, עצרתי במפעל השוקולד של נפייר. ראיתי סרטון על הכנת השוקולד וגם טעמתי. אהבתי יותר את זה שהיה במרלבורו! הם הכינו כמה דגמים מעוררי תיאבון של דברים משוקולד, שבטח עומדים בתצוגה כבר כמה שנים ויגרמו לך להקיא אם תטעם אותם.
מי שהשכירה לי את האופניים אמרה לי שהמקום מוכר שוקו מחלב מומס, וקיוויתי שזה יהיה השוקו שאני רגיל אליו מהעבודה באילן'ס - חלב מוקצף עם פרלינים. אבל לא, זה היה שוקולד מותך, וכמו כל מקום בניו זילנד - הם עושים את השוקו מאבקה. מבאסים :\ לפחות היה מוטו אחד ששווה לזכור:
את הדרך חזרה עשיתי על החוף, בשקיעה.
איפה השמש אתם שואלים? במערב, הים במזרח :X אבל אל חשש, עוד כמה ימים אני אהיה בצד השני של האי והשמש תשקע בים! בינתיים ראיתי פסל של השונית של נפייר:
קוראים לה פנייה. לפי האגדה המאורית, היא נמשכה לקריאות הסירנות, וכשהיא ניסתה לחזור היא הפכה לשונית. בת הים הקטנה, מישהו? היא מאוד מזכירה את הפסל של בתולת הים בדנמרק, וכמוה - גם היא נגנבה ב 2005 ונמצאה.
זה הכל להיום. מחר אני ממשיך או ל Taupu או ל Rotorua, לפי מה שיתחשק לי. למי שתוהה מה הכותרת של הפוסט - זה המחיר של האינטרנט בבית קפה שאני נמצא בו - המחיר הכי זול שראיתי מאז קווינסאטון!
אה, ובפעם הקודמת העלתי תמונות חדשות, אבל לא שמתי לינקים. אז:
וואנקה שוב והחוף המערבי
קווין שארלוט ונלסון
אייבל טזמן ונלסון
וולינגטון
רשומות
משעשע מאד!
השבמחקאיזה יינות שתית שם? לפי התמונה האחיזה של כוס היין מושלמת!
ניו זילנד ידועה בגלל היינות הלבנים שלה, היינות האדומים שלה בכלל לא מעניינים.
תמשיך לבלות!!!