בצ'אנג מיי היו לי יומיים להסתובב לפני הטרק. ביום הראשון ראיתי את המקדש העיקרי בעיר, שם שכן פעם הבודהה מברקת, ובערב הלכתי לשוק לילה שם קניתי שרוואל ולהקה של ילדים חמודים רקדו וניגנו מוסיקה מסורתית כלשהי.
ביום השני נסעתי לפרברי העיר למקדש / מנזר Umong. בלונלי פלנט היה כתוב שבמקדש יש מנהרות שמלאות בקישוטים של עצים וחיות, לכבוד נזיר חכם שהיה נוהג לצאת ליער בשביל מדיטציה. בנו בשבילו את המנהרות כדי שישאר במנזר. את המנהרות מצאתי, אבל את הציורים לא.
בשביל להגיע למנזר לקחתי טוק טוק, שהסכים להשאר עד שאני אסיים להסתובב. גיליתי שלמנזר יש שביל שעובר ביער וראיתי שם מגוון חיות
התברברתי בשביל הזה שעתיים וכשהגעתי הטוק טוק כבר נסע, ונראה שגם כל האנשים האחרים. חזרתי ברגל את החמישה קילומטרים לאכסניה שלי - ספורט טוב :)
למחרת קמתי לטיול ופגשתי את קארין, שיר ולינור, שאיתן אני אבלה את השלושה ימים הבאים. חוץ מהן היה איתנו את יוהי היפני, שהרבה פעמים הזנחנו אותו מחוץ למאפיה הישראלית שלנו, וחבורה של אירופאים שנפרדנו מהם ביום השני אז אין הרבה מה להגיד עליהם. התחלנו את הטיול באטרקציה הכי מרגשת באזור - חוות סחלבים!
בחווה היה גם אוסף של מכוניות ישנות, ושלט אופייני
אחר כך נסענו לחוות נחשים. אחרי שיטוט בין הנחשים השונים הלכנו לראות את מופע הנחשים. המאלפים הוציאו אותם מהכלוב, והתחילו לשחק איתם - הנחשים הכישו, והמאלפים התחמקו מהם.
המאלפים גם נישקו את הנחשים
וגם נתנו לנו ללטף ולהחזיק אותם (כל פעם שרציתי להחזיק דילגו עלי...)
המון ישראלים מגיעים לשם, אז המאלפים גם דיברו איתנו עברית - לאחד שהיה פוביה מנחשים וישב בשורה העליונה הם קראו "פחדן הומו!" ורדפו אחריו עם הנחש (נחש גדול מכיש "נחש קטן"...).
משם המשכנו לשבט ארוכות הצוואר. רק חצי מהבנות מאריכות את הצוואר, ואם זה לא היה מכניס כסף מתיירים, כנראה שהמנהג היה נפסק מעצמו תוך כמה שנים. הן מאריכות את הצוואר על ידי טבעות שהן מתחילות לשים בגיל שש - כל שנה הן מוסיפות טבעת. הלחץ של הטבעת הורס את חוליות הצוואר שלהן, כך שאם הן יורידו את הטבעות - הן יחנקו.
אחר כך הגענו לקטע שחיכיתי לו - מסע רגלי! טיפנו על הר דרך הג'ונגל עד שהגענו לכפר שבו נבלה את הלילה. מסתבר שלא כולם ידעו למה הם נרשמים, והבנות האירופאיות התבכיינו על הטיפוס - הרגשתי כמו בטיול שנתי. בכל זאת, היה כיף איתם, וכשהגענו לכפר בלילה שיחקנו יניב וטאקי בחברותה לתוך הלילה (אחת עשרה בלילה). הכפר ממש הרגיש כמו מקום עתיק - כל הבתים מעץ, תרנגולות, חזירים וכלבים משוטטים חופשי, ילדים יחפים. הדבר היחיד שפגם באשליה הוא הלוחות הסולריים שהיו על הבתים ונתנו להם חשמל לטלוויזיה.
ביום השני האירופאים, שנרשמו לטרק של יומיים בלבד, נפרדו מאיתנו והלכו לעשות את מה שאנחנו נעשה ביום השלישי. ביום הזה ירדנו מהכפר דרך הג'ונגל ועברנו דרך סדרה של מפלים, שבהם התרחצנו.
בדרך ראינו חזרזירים
וצמח שאפשר לעשות ממנו בועות
הבנות היו חמישה חודשים בהודו, שיר וקארין טסו ביחד ולינור פגשה אותן בדרך. הן דיברו עליה המון בדרך ות'כלס עשו לי חשק - אבל לא בטיול הזה, אלא בפעם אחרת. בערב הגענו למחנה הפילים ושוב שיחקנו טאקי לתוך הלילה - יוהי התגלה ככוכב חברתי, וגם כשחקן טאקי מוכשר.
את היום השלישי התחלנו ברכיבה על פילים.
במקום לשלם הון תועפות על להאכיל אותם מאתיים קילו ירק ביום, המאלף שלהם לוקח אותם לאכול בג'ונגל, קושר אותם לעץ ובא לקחת אותם בבוקר. הפילים היו מדהימים וחמודים! הם ממש עושים חשק ללטף אותם, אבל העור על הראש שלהם קשה ולא נעים. האוזניים שלהם, לעומת זאת, רכות, ורודות ונעימות. באמצע הדרך קנינו בננות, וכל פעם הפיל שלח את החדק אחורה מעל הראש, שמנו לו בננה והוא תפס אותה ואכל אותה. הפילון הקטן גם רצה, ובשביל להגיע לבננות שלנו הוא ריחרח לי את הרגל - מדגדג ונעים :)
אחרי הפילים עשינו ראפטינג. גם כאן היו המון ישראלים והמדריך עודד אותנו ב"יאללה בלאגן! חזק! אחת שתיים!". המים לא היו מאוד סוערים, וגם די רדודים, אבל היה מושלם - קצת יותר סוער מרפטינג בארץ, אבל לא מספיק בשביל לחשוב שאתה הולך למות כל רגע...
אחרי הרפטינג אכלנו צהריים והיינו צריכים לחכות שעה לקבוצה שעושה יומיים ויצאה אתמול, שחזרה איתנו באותו הרכב. שעה הפכה לשעתיים, שעתיים הפכו לשעתיים וחצי וסוף סוף הם הגיעו. חזרנו לצ'אנג מיי צפופים ועייפים. אחרי מקלחת יצאתי עם הבנות לארוחת ערב, ואחר כך רצינו ללכת למועדון. חצי שעה הסתובבנו ולא מצאנו כלום, ובסוף נעזרנו בישראלי מקומי שביקש מהטוק טוק בתאילנדית לקחת אותנו לאזור מועדונים ספציפי. המקום היה על הפנים, והמשכנו להסתובב, עד שפתאום מצאנו את עצמנו בחזרה בגסט האוס. נכנענו ולקחנו טוק טוק למועדון ששמענו עליו - שהיה סגור. בסוף מצאנו בר, שאפילו הייתה בו הופעה חיה מוצלחת מאוד :) חזרנו לאכסניה ודיברנו עם שני ישראלים, אור ואור, שהבנות פגשו לפני כמה ימים, והלכנו לישון.
אני עדיין לא יודע לאן אני ממשיך מפה. אולי עוד כמה ימים בצ'אנג מיי, אולי דרומה ואולי צפונה. לינור כבר הייתה בתאילנד, והיא אומרת שחוץ ממה שראינו בצ'אנג מיי והאיים בדרום אין עוד מה לראות בתאילנד - הבנות ממשיכות ללאוס ואולי גם אני.
תמונות
עדכון של הרגע האחרון - אני ממשיך עם הבנות ללאוס :O
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה