ביום האחרון שלי ביפן, היו הרבה דברים שרציתי לאכול, ובסוף לא אכלתי אף אחד מהם. ביליתי חצי מהזמן על המחשב בלעדכן את הבלוג, ואז יצאתי לתחנת הרכבת. בתחנה הכרטיסנית אמרה לי שאני לא אספיק לרכבת שמגיעה שעה וחצי לפני הטיסה, אלא רק לזאת שמגיעה שעה לפני. אני תכננתי להגיע שעתיים לפני, ונחרדתי לראות שאני אצטרך לרוץ בשדה התעופה. בסופו של דבר הספקתי להחליף רכבות ולהגיע שעה וחצי לפני הטיסה. הבודק ביציאה מיפן היה הראשון מכל בודקי הגבול שלא שם לב שבדרכון שלי יש הארכה. כשנכנסתי למטוס הייתי צריך לשירותים, אבל החלטתי להתאפק עד ההמראה. לא רק שההמראה התעכבה בגלל שהייתה סערה בשדה התעופה, השלט של חגורות הבטיחות נשאר דולק שלושת רבעי שעה אחרי ההמראה. ברגע שכיבו אותו רצתי כמו מטורף...
כשהגעתי לאכסניה דיברתי קצת עם הבחור בדלפק, שמתכוון לטוס לישראל, ונתתי לו טיפים. הלכתי לאכול בחוץ וגיליתי שאפילו שאומרים שהונג קונג היא יקרה - בהשוואה ליפן, זה כלום. חזרתי לאכסניה, והלכתי לישון אחרי יום של נסיעות...
ביום הראשון שלי בהונג קונג הלכתי למוזיאון החלל. הוא היה קצת הזוי - עבר מנושא לנושא בלי שום קשר ברור, ולא נכנס לעומק באף אחד מהנושאים. כדי לפצות, היו לו כמה מתקנים שהיה אפשר לשחק בהם, וסרט - Collision, שסיפר על התנגשויות ביקום ואיך הן יצרו את הירח, את השמש ועוד. ממוזיאון החלל עברתי לשדרת הכוכבים של הונג קונג שגם שם, כמו בהוליווד, יש את טביעות הידיים של הכוכבים מוטבעות בבטון במדרכה. חוץ מזה יש שם פסלים מאוד נחמדים של קולנוע, כמו צלמים, מצלמות, טייקים ועוד.
בערב של אותו יום פגשתי בחור ישראלי, שחר, באכסניה, ויצאנו ביחד עם עוד ארבעה מחו"ל. לא נכנסנו לאף אחד מהפאבים, כי הם די יקרים, אז קנינו בירה בסופר וישבנו על המדרכה עם החבר'ה שיצאו מהפאב הקרוב - גם אנחנו חלק מהשכבה הגבוהה! בזמן שדיברתי עם שחר, שתי בנות סימנו לנו לגשת אליהן. מסתבר שגם הן ישראליות, והן רצו לדעת אם הן זיהו אותנו נכון. שתיהן עובדות בהונג קונג, והן הצטרפו אלינו למסיבה שהלכנו אליה אחר כך.
ביום השני שלי בהונג קונג הלכתי לשוק. כמו בכל שוק בדרום מזרח אסיה, גם פה המחיר הסופי הוא מקסימום חצי מהמחיר ההתחלתי, וניצלתי את כישורי המיקוח שלמדתי בויאטנם. בכל יפן חיפשתי wall scroll מגניב של אנימה ולא מצאתי. בהונג קונג מצאתי אחד כזה, בעשירית המחיר שהוא היה עולה ביפן. אני אוהב שווקים. בלי שום דבר יותר מעניין לעשות, הלכתי כמה קילומטרים חזרה לטיילת, וביליתי שם כמה שעות. בערב חשבתי שאני אלך לישון, כי למחרת אני טס חזרה לארץ, אבל פגשתי עוד שני ישראלים וישבתי איתם על בירה. ערב אחרון שקט ונחמד לטיול :)
ביום האחרון שלי בטיול, קמתי בבוקר מאושר לחזור הביתה. ארזתי את הדברים (אחר כך גיליתי ששכחתי את הפנס המאוד איכותי שלי שם) וביחד עם עוד שניים מהישראלים, שאיתי על אותה טיסה, הלכנו לחכות לאטובוס לשדה התעופה. כדי לדחות את הטיסה, הייתי צריך לשדרג מחלקה ושילמתי על זה לא מעט. כשהגעתי לצ'ק אין נחרדתי לגלות שאני סתם בתיירים. השעה בארץ הייתה שבע, אין עם מי לדבר, הטיסה הייתה מלאה ובחוסר ברירה עשיתי צ'ק אין לתיירים.
בבידוק הבטחוני, הבודק לא היה בטוח לגבי התמונה שלי, כי היא מגיל שש עשרה. בדיוק כשהוא מתלבט, הגיעו אסנת ורז, דודים שלי, שגם הם היו בהונג קונג וחזרו איתי באותה טיסה. עשיתי להם שלום ואמרתי לבודק שזו דודה שלי. הוא הלך לשאול אותם כמה שאלות ואחרי זה הוא התרצה ושחרר אותי. היה מאוד מרגש לפגוש אותם, וכיף להיות באותה טיסה. המקום שלידם כבר היה תפוס, אז לא הצלחנו לקבל מושב ביחד. עברנו ביחד את הביקורת דרכונים והלכנו לאכול צהריים. אבא שלי התקשר והזהיר אותנו לקחת מספיק זמן מראש כדי להגיע לשער, כי צריך לעבור בין הטרמינלים ברכבת. אחרי הארוחה נפרדנו והלכתי לשוטט בדיוטי פרי.
עליתי למטוס, והעברתי את אחת עשרה שעות הטיסה בעיקר בצפייה בסרטים. כשנחתנו הלכתי עם רז את הקילומטר שיש עד הביקורת דרכונים, וכשהמזוודה שלהם הגיעה לפני שלי אמרתי שלום לאסנת ורז, ואז יצאתי לפגוש את אמא, אבא ואחיותי. היה מאוד מרגש וכיף לפגוש שוב את כולם :)
הרווחתי קצת זמן לפני שאני צריך לכתוב פוסט סיכום :) אני אכתוב אותו בימים הקרובים...
כשהגעתי לאכסניה דיברתי קצת עם הבחור בדלפק, שמתכוון לטוס לישראל, ונתתי לו טיפים. הלכתי לאכול בחוץ וגיליתי שאפילו שאומרים שהונג קונג היא יקרה - בהשוואה ליפן, זה כלום. חזרתי לאכסניה, והלכתי לישון אחרי יום של נסיעות...
ביום הראשון שלי בהונג קונג הלכתי למוזיאון החלל. הוא היה קצת הזוי - עבר מנושא לנושא בלי שום קשר ברור, ולא נכנס לעומק באף אחד מהנושאים. כדי לפצות, היו לו כמה מתקנים שהיה אפשר לשחק בהם, וסרט - Collision, שסיפר על התנגשויות ביקום ואיך הן יצרו את הירח, את השמש ועוד. ממוזיאון החלל עברתי לשדרת הכוכבים של הונג קונג שגם שם, כמו בהוליווד, יש את טביעות הידיים של הכוכבים מוטבעות בבטון במדרכה. חוץ מזה יש שם פסלים מאוד נחמדים של קולנוע, כמו צלמים, מצלמות, טייקים ועוד.
בערב של אותו יום פגשתי בחור ישראלי, שחר, באכסניה, ויצאנו ביחד עם עוד ארבעה מחו"ל. לא נכנסנו לאף אחד מהפאבים, כי הם די יקרים, אז קנינו בירה בסופר וישבנו על המדרכה עם החבר'ה שיצאו מהפאב הקרוב - גם אנחנו חלק מהשכבה הגבוהה! בזמן שדיברתי עם שחר, שתי בנות סימנו לנו לגשת אליהן. מסתבר שגם הן ישראליות, והן רצו לדעת אם הן זיהו אותנו נכון. שתיהן עובדות בהונג קונג, והן הצטרפו אלינו למסיבה שהלכנו אליה אחר כך.
ביום השני שלי בהונג קונג הלכתי לשוק. כמו בכל שוק בדרום מזרח אסיה, גם פה המחיר הסופי הוא מקסימום חצי מהמחיר ההתחלתי, וניצלתי את כישורי המיקוח שלמדתי בויאטנם. בכל יפן חיפשתי wall scroll מגניב של אנימה ולא מצאתי. בהונג קונג מצאתי אחד כזה, בעשירית המחיר שהוא היה עולה ביפן. אני אוהב שווקים. בלי שום דבר יותר מעניין לעשות, הלכתי כמה קילומטרים חזרה לטיילת, וביליתי שם כמה שעות. בערב חשבתי שאני אלך לישון, כי למחרת אני טס חזרה לארץ, אבל פגשתי עוד שני ישראלים וישבתי איתם על בירה. ערב אחרון שקט ונחמד לטיול :)
ביום האחרון שלי בטיול, קמתי בבוקר מאושר לחזור הביתה. ארזתי את הדברים (אחר כך גיליתי ששכחתי את הפנס המאוד איכותי שלי שם) וביחד עם עוד שניים מהישראלים, שאיתי על אותה טיסה, הלכנו לחכות לאטובוס לשדה התעופה. כדי לדחות את הטיסה, הייתי צריך לשדרג מחלקה ושילמתי על זה לא מעט. כשהגעתי לצ'ק אין נחרדתי לגלות שאני סתם בתיירים. השעה בארץ הייתה שבע, אין עם מי לדבר, הטיסה הייתה מלאה ובחוסר ברירה עשיתי צ'ק אין לתיירים.
בבידוק הבטחוני, הבודק לא היה בטוח לגבי התמונה שלי, כי היא מגיל שש עשרה. בדיוק כשהוא מתלבט, הגיעו אסנת ורז, דודים שלי, שגם הם היו בהונג קונג וחזרו איתי באותה טיסה. עשיתי להם שלום ואמרתי לבודק שזו דודה שלי. הוא הלך לשאול אותם כמה שאלות ואחרי זה הוא התרצה ושחרר אותי. היה מאוד מרגש לפגוש אותם, וכיף להיות באותה טיסה. המקום שלידם כבר היה תפוס, אז לא הצלחנו לקבל מושב ביחד. עברנו ביחד את הביקורת דרכונים והלכנו לאכול צהריים. אבא שלי התקשר והזהיר אותנו לקחת מספיק זמן מראש כדי להגיע לשער, כי צריך לעבור בין הטרמינלים ברכבת. אחרי הארוחה נפרדנו והלכתי לשוטט בדיוטי פרי.
עליתי למטוס, והעברתי את אחת עשרה שעות הטיסה בעיקר בצפייה בסרטים. כשנחתנו הלכתי עם רז את הקילומטר שיש עד הביקורת דרכונים, וכשהמזוודה שלהם הגיעה לפני שלי אמרתי שלום לאסנת ורז, ואז יצאתי לפגוש את אמא, אבא ואחיותי. היה מאוד מרגש וכיף לפגוש שוב את כולם :)
הרווחתי קצת זמן לפני שאני צריך לכתוב פוסט סיכום :) אני אכתוב אותו בימים הקרובים...
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה