אף פעם לא ראיתי כל כך הרבה מים...

רוטברן! אחד הטרקים היפים בניו זילנד... טרק שרמת האתגר שלו היא אפס ואפשר להתחיל ולסיים אותו כמעט מאותו מקום. אז כמובן שמשהו חייב להשתבש, נכון?

כשיצאתי לקפלר, תחזית מזג האוויר אמרה שיהיה גשום. בסוף הייתה שמש לאורך כל הטרק וזה שכנע אותי שמזג האוויר פה לצידי. התחזית לרוטברן הייתה ממטרים וגשם במקום אחר, שזה סבבה - אין שום בעיה ללכת בממטרים. מה שלא ידעתי באותו זמן זה שהחזאים בניו זילנד יודעים מה יהיה מזג האוויר היום, ובשביל התחזית לימים הבאים הם פשוט מגלגלים קוביות.

יום 1:
התחלתי בטרק ה CAPLES. בשביל שהרוטברן יתחיל ויסתיים בקווינסטאון, אפשר לעשות אותו ביחד עם הגרינסטון או הקפלס, ואז הם יוצרים מעגל. הגרינסטון הוא הליכה משעממת בבוש, שעברתי כבר די והותר כאלה, אז החלטתי ללכת דרך הקפלס, שיש שם אוכף ונוף יפה. חמש שעות של הליכה בעמק יפה וקצת בבוש, והגעתי לבקתה הראשונה. בדרך הריינג'רית של הטרק אמרה לי שירד בערב ומחר גשם אבל אמרתי לה "אל תדאגי - אני מצויד!"

כשהגעתי לבקתה פגשתי את ג'וני ויפתח, שני ישראלים שלקחו את נושא הטרקים לרמה הבאה. הם עשו איזה מיליון טרקים, ואף אחד מהם לא היה Great Walk. מסתבר שאת כל הרוטברן הם עשו ביום אחד כדי שהם לא יצטרכו לשלם ארבעים וחמישה דולר על בקתה. הבקתה שהיינו בה הייתה בקתת Backcountry, שבשבילן אתה קונה כרטיס בשישים דולר ויכולל לישון בכמה בקתות כאלה שאתה רוצה. ג'וני אפילו סיפר שהוא הגיע לאחת העיירות בזמן שהיה שם פסטיבל סרטים כלשהו וכל האכסניות היו מלאות עד אפס מקום - אז הוא שאל איפה הבקתה הקרובה, לקח לשם טרמפ, הלך שלוש שעות וישן בה.
בהמשך הערב הגיעו עוד שני ישראלים שפגשתי בקפלר, ועוד שני גרמנים שהקימו אוהל בחוץ. הם נכנסו לבקתה בשביל לבשל ולשבת ושאלנו אותם למה הם מקימים אוהל בחוץ במקום לישון בבקתה. הם אמרו שאין להם כרטיס בשביל לישון בבקתה, אז הם רק משתמשים במתקנים וישנים באוהל. בישראליות אופיינית אמרנו להם "זה בסדר, אתם יכולים לישון פה. לא נגלה לאף אחד..." הם לקחו את ההצעה :)

יום 2:
כל הלילה ירד גשם דק מאוד, ובבוקר הוא נמשך. יצאתי מהבקתה, שמח וטוב לבב, והתחלתי ללכת. אחרי שתי דקות הליכה ראיתי גשר, ובלי לחשוב יותר מדי חציתי אותו. זה היה הגשר הכי רעוע שאי פעם עליתי עליו, הוא היה צר ומפחיד, אז כמובן שהייתי צריך לחצות אותו בחזרה כי מסתבר שבכלל לא הייתי צריך לחצות אותו מלכתחילה.

הדרך התפתלה והתפתלה בבוש ואני השתגעתי לגמרי. הדרך התחילה לעלות ואז גיליתי למה הטרק מומלץ "למטיילים מנוסים בלבד" - השביל מלא באבנים ושורשים חשופים, ואפילו עם הזרזיף שהיה, הם כולם הפכו לסופר חלקלקים. כל צעד הייתי צריך לשקול, ולא פעם החלקתי. אחרי טיפוס סיזיפי ומייגע הגעתי לאוכף וחשכו עיני - אין נוף, רק עננים. עברתי את האוכף והתחלתי ירידה עוד יותר מפרכת - כל הירידה רק חשבתי שחבל שלא בחרתי הליכה משעממת בבוש במקום לחפש אתגרים... לקראת הערב הגעתי לבקתה, סחוט ומותש, נעלי הגורטקס ה"עמידות למים" ספוגות כולן. התכנון המקורי שלי היה לעלות לפסגה הסמוכה, הליכה של שעה וחצי, אבל עם כל הערפל לא באמת היה טעם ולא באמת היה לי כוח לעשות את זה. אחרי ארוחת ערב וקצת שיחות עם אנשים הלכתי לישון.

יום 3:
היום הזה היה מתוכנן לפרטי פרטים - אני יוצא מוקדם, מגיע לבקתה הבאה, זורק שם את התיק, הולך לטיול צדדי של שעה וחצי, חוזר לבקתה, ממשיך, מגיע למחסה באוכף, זורק שם את התיק, הולך לטיול צדדי, וממשיך לבקתה הבאה ששם אני אבלה את הלילה. זה לא קרה.

מהלילה הזרזיף הפך כבר לגשם שוטף. הריינג'ר של הבקתה אמר שאחר הצהריים יפסיק הגשם. שאלתי אותו "בסביבות שתיים עשרה אחת?" והוא אמר שכן. אמרתי לעצמי - סבבה, נחכה פה עד שיפסק הגשם ואז נצא. עד אחת עשרה שיחקנו יניב, בינתיים אנשים באו והלכו ואני החלטתי שנמאס לי - אני רוצה לצאת. שמתי עלי מעיל גשם, שמתי כיסוי נגד גשם על התיק ויצאתי. הלכתי בנחישות עשר דקות ואז גיליתי ששכחתי את המקל הליכה שלי. חזרתי, הכנסתי כמה דברים לתיק כדי שלא ירטבו ויצאתי שוב בנחישות. בהתחלה לא היה נורא - אמנם כל הטרק הפך לנחל גדול, אבל לפחות הוא לא היה מלא בסלעים ושורשים חלקלקים. ואז הגעתי למפל הראשון. בדרך כלל המפלים באמצע הטרק הם זרזיפי מים שאפשר לדלג עליהם בקלילות. עכשיו המפל היה מוצף ברמה שלא יכולתי לראות את התחתית שלו. בדקתי בזהירות עם המקל איפה אני יכול לדרוך, השלמתי עם זה שגם היום המגפיים שלי יהיו ספוגות מים, וחציתי. ראיתי מולי קבוצה של אנשים והזהרתי אותם מפני המפל - לא ידעתי שזה רק הראשון מתוך הרבה כאלה שאני אצטרך לחצות :O בנקודה כלשהי הגעתי למפל ענק, שהיה צריך לעשות עיקוף סביבו כי האגן שלו פשוט הפך לבריכה ענקית. בנקודה הזאת כבר התחלתי לצחוק בטירוף - כמות הגשם והרטיבות הדהימה אותי, ואם לא הייתי צוחק הייתי בוכה :) כמה דקות אחר כך פתאום אני שומע מישהי מאחורי אומרת Excuse me. אני מסתובב ורואה יפנית קטנה, בנעלי התעמלות עם מכנסיים קצרים ותיק קטנטן פשוט רצה את הטרק. אני שואל אותה אם היא השתגעה ואז היא אמרה לי שהיא הריינג'רית של אחת הבקתות, והפנתה את תשומת ליבי לצלע ההר - אפשר היה לראות המון מפלים וזה היה מדהים. זה עדיין נראה לי הזוי לחלוטין לרוץ לבקתה כל הדרך מהצד השני של הטרק, אבל שיבושם לה. בנקודה כלשהי החלטתי שאני חייב לעצור ולהוריד את המשקפיים, כי הם התמלאו טיפות ואדים, אז עשיתי את זה במקום היבש היחיד - השירותים :\

אחרי יותר מדי זמן הגעתי לבקתת מקנזי, ועצרתי לאכול צהריים. ניסיתי להתייבש כמה שיכולתי אבל בת'כלס לא היה טעם - הייתי צריך להמשיך עד הבקתה הבאה. הטיול הצדדי שתכננתי מכאן לא בא בחשבון, גם בגלל הגשם וגם בגלל שיצאתי מאוחר. המשכתי ללכת, הגשם כבר הפסיק וראיתי נוף מדהים של אגם מקנזי עם כל המפלים.

עליתי לאוכף ואז הגיעה האכזבה הכי גדולה של הטיול - הכל היה מלא עננים ולא ראיתי את הנוף המדהים שאמורים לראות שם. המשכתי ללכת ובערך מאמצע הדרך כבר הפסקתי לראות אנשים מולי - הבנתי שאני כנראה האחרון שעושה את הקטע הזה של הטרק היום. הגעתי למחסה וויתרתי על הטיול הצדדי - בגלל כל העננים. בדרך למטה קרה משהו שאני כנראה הייתי העד היחיד לו באותו היום - העננים התחילו להתפזר, ופה ושם יכולתי לראות הרים במרחק :) היה לי גם נוף מדהים של אגם הריס, שהוא ההתחלה של הנחל רוטברן, וגם של ההתחלה של הנחל.

הגעתי לבקתה ופגשתי שם את נעמה מטי אנו, ושתי בנות שפגשתי בקרייסטצ'רץ'. הם בדיוק הגיעו ביום שבו עזבתי, אז לקחתי אותן לסיבוב בעיר ונסעתי משם. מסתבר שכולנו הולכים לאותו כיוון, אבל הן רצו להמשיך לסוף על הבוקר, ואני רציתי לחזור בבוקר למחסה ולעעשות את הטיול הצדדי, בתקוה שלא יהיה ערפל. בכל מקרה קבענו להפגש בקווינסטאון.

יום 4:
קליל ונטול ציוד, חזרתי אחורה למחסה ומשם עליתי ל Conical Hill. שימו לב לנוף המדהים שהיה שם:

בדיוק כשהתחלתי לרדת עם שוודית וניו זילנדי שפגשתי בדרך למעלה העננים התחילו להתפזר. אם היינו מחכים עוד רבע שעה אולי היינו רואים משהו, אבל היו רוחות מקפיאות למעלה, ואני רציתי להגיע לאוטו לפני שיתחדש הגשם אחר הצהריים. דילגתי בקלילות חזרה לבקתה, אכלתי צהריים ופגשתי שם הונגרייה שעשתה פאדיחה רצינית: היא יצאה מוקדם בבוקר מהבקתה הקודמת, ולקחה נעליים שלא שלה. היא שמה לב שהן גדולות עליה ושהצבע שלהן שונה, אבל היא חשבה שזה בגלל המים : הסכמתי לחכות לה עוד חצי שעה, עד שהאיש עם הנעליים יגיע לבקתה, ולמזלה הוא הגיע בדיוק כשהתחלתי להתארגן ליציאה. הלכנו בירידה קלילה לסוף וסוף סוף יכולתי לחתום בהצלחה את הרוטברן :)

תמונות

הוספתי לכל אלבומי התמונות מיקום בגוגל ארת', כדאי לבדוק :)