גשם גשם משמיים...

גשם! ועוד גשם! ועוד גשם! ככל שהעין יכולה לראות!



יום אחרי שפירסמתי את הפוסט הקודם, כבר אבדה תקוותי לטפס על הקרחון... חשבתי שאני אקום בבוקר, אבדוק את המזג אוויר, ואולי הסיור לקרחון יצא ולא יתבטל. קמתי בשבע בבוקר, ורק מלשמוע את הגשם שיורד כבר חזרתי לישון (הבהרה: גם אם לא היה גשם, לקום בשבע בבוקר זה משהו שאני לא אתחייב אליו בטיול הזה). בעשר בבוקר בערך הגשם הפסיק, אז הלכתי למרכז המבקרים. מסתבר שיכול להיות סיור צהריים, אז נרשמתי. אחרי צפייה בפרסילה מלכת המדבר עם חבורה אקראית של אנשים באולם הקולנוע של האכסניה (שורות של מושבים שנגנבו מקולנוע כלשהו וטלוויזיה עם מסך ענק) התקשרתי לבדוק והפלא ופלא - יש מזג אוויר טוב! אפשר לצאת לקרחון! וו הו!



אחרי תדריך בטיחות שכלל בעיקר הפחדות (אם מישהו רואה סלעים נופלים, מתחילים לרוץ. לעמוד בקצב, להצמד ביחד, מי שאיטי יחזור אחורה) לקחנו נעליים ובגדים חמים ויצאנו לדרך. התחלנו, כרגיל בכל טיול מסוג כלשהו, בהליכה בשטח מישורי (המקום שבו יש סכנה שיפלו עלינו סלעים, או שהנהר ישנה את המסלול שלו אלינו...) ואז עלינו שמונה מאות מדרגות כדי להגיע לקרחון. נראה לי שזאת סתם הסחפות - אין מצב שאלה היו שמונה מאות מדרגות. לאורך הדרך היו מפוזרות שרשראות שאמורים להחזיק בהן - המדריכים חזרו והתריעו על הסכנה הצפויה למי שלא יחזיק בהן. אוקי... אחרי סוף הטיפוס הגענו לקצה הקרחון, הרכבנו על הנעליים את הקוצים האופנתיים והתחלנו לטפס על הקרחון. בגלל כל הגשם שירד, הקרחון היה יחסית נקי מאבנים, אבק, בוץ ולכלוכים אחרים, אז זכינו ללכת על שלג בן שישים שנה שהפך לקרח! לא היה לו טעם כזה... המדריכים חוצבים מדרגות חדשות על הקרחון כל יום וכל יום מטפסים עליהן... עבודה מאוד סיזיפית. בילינו שעה על הקרחון וירדנו חזרה למטה. חוויה נחמדה :)

למי שזוכר, כשהייתי בקפלר יצאתי לחפש Glow worms, ללא הצלחה. יש יער שמלא בהן ליד העיירה, אז בלילה יצאתי לשם במרץ. הלכתי על השביל, וכל כמה צעדים כיביתי את הפנס וחיפשתי תולעים. אחרי מספר נסיונות, סוף סוף מצאתי אותן - עשרות תולעים, נראות כמו כוכבים קטנים בשיחים. יפה :) אבל תולעים או לא תולעים, עדיין הייתי לבד ביער בלילה... וזה היה קצת מטריד. אז חזרתי לאכסניה, מצאתי ארבעה צ'כים שישבו בסלון והזמנתי אותם להצטרף אלי. לפני שיצאנו ראיתי עוד שתי גרמניות, אז הזמנתי גם אותן. ממש משלחת :) בילינו שעה ביער, הולכים כמה צעדים, מכבים את הפנסים ומחפשים. קצת התחרטתי שהבאתי כל כך הרבה אנשים - כמה פעמים הרגשתי שרציתי להמשיך, או רציתי להשאר להסתכל בתולעים, והיו יותר מדי אנשים מכדי שאני ארגיש בנוח ללכת בדיוק בקצב שלי... אחרי הטיול, בתור מדריך הלא רשמי, שאלו אותי אם אני מקבל מזומן או אשראי :) מזומן בשבילי, תודה...

אתמול עזבתי את Fox Glacier, והמשכתי ל"עיר הגדולה" - Greymouth. אספתי בדרך טרמפיסט אמריקאי שעונה לשם ניט, וביחד סיירנו בעיירת כורים לשעבר בשם Ross. אחר הצהריים הגעתי לאכסניה שמנוהלת על ידי זוג ישראלים, וחוץ ממני היו שם עוד שמונה ישראלים. ישבנו בפאב של האכסניה, שתינו בירה (אורחים מקבלים בירה שנייה חינם) גלשנו באינטרנט (אורחים מקבלים חצי שעה חינם) וראינו "מבצע סבתא"... אכן מקום נחמד :) רציתי להשאר עוד לילה, אבל המקום מלא לחלוטין על ידי קבוצה של חמישים מטיילים... באסה.

כנראה שמחר מזג האוויר יהיה יפה יותר. עכשיו אני בדרך ל Punakaiki, מקום שיש בו סלעים בצורת פנקייקים. בגדול, זה מקום לעצור, לצלם תמונה ולהמשיך, אבל אני אבלה שם את הלילה - רק בגלל שאין לי מקום טוב יותר, וגם בגלל שבא לי שוב עיירה קטנה ונידחת, ולא עיר גדולה... אחרי זה אני מקווה להגיע ל Arthur's pass, בהנחה שאכן לא יהיה גשם ארור...