מזג אוויר :\

סבבה. אז אחרי החופשה ה"כפויה" שנחתה עלי, רציתי לטפס ל Mount Cook. כבר כשיצאתי מלייק טקפו ראיתי שזה לא יקרה היום - כל הרעיון ב Muller Hut הוא לעלות, לראות את השקיעה ואז בבוקר לקום לראות את הזריחה. התחזית הבטיחה גשם ועננים בערב ובבוקר : בלב כבד החלטתי להוסיף את מאונט קוק לרשימת הדברים שאני אראה בפעם הבאה בניו זילנד...

חזרתי לוואנקה והתלבטתי בין כמה אפשרויות. הראשונה הייתה ה Gillespie pass, טרק שאפשר לראות ממנו אגם עם קרחונים - הרבה אנשים הגדירו אותו כטרק חובה, ששווה כמו קסקייד סאדל. האפשרות השנייה הייתה French Ridge Hut. בזמן שהסתלבטתי בריס דארט פגשתי בחורה ישראלית בשם דפנה, שהתנדבה להיות ריינג'רית בבקתה הזאת. התאריכים שהיא נמצאת שם התאימו לתאריכים שאני בוואנקה, אז חשבתי לקפוץ לבקר ולהשאר שם איזה לילה. אפשרות שלישית הייתה ה Humpridge Track, טרק על חוף הים בדרום, שבשביל להגיע אליו הייתי צריך לחזור על עקבותי, רעיון שלא התלהבתי ממנו במיוחד. אחרי מחשבות ולבטים, החלטתי שעדיין לא בא לי לצאת לטרקים, אז נשארתי עוד לילה בוואנקה.

למחרת כבר הייתי מוכן, והחלטתי שמחר אני אצא לגילפסי פס. אחרי פיסיותרפיה מוצלחת בבוקר הלכתי ל DOC כדי לברר מה מזג האוויר. גשם. ועוד גשם. ושוב גשם כל השבוע. למרות שהיום יהיה יום בסדר. מאוכזב, הלכתי לטיול ב Rob Roy, קרחון קטן ליד וואנקה. היה מאוד חמוד, אבל לא יותר מזה. ניחמתי את עצמי בזה שמזג האוויר משתנה פה כל יומיים - בטח אני אחזור מחר ואגלה שהתחזית השתנתה ל Fine fine fine... כשחזרתי לאכסניה התיידדתי עם צרפתיה בשם קתרין וגרמניה בשם ליסה. שתיהן מטיילות כבר יותר מחצי שנה, ושותפות בדעה שהן באו לפה כדי להיות ניו זילנדיות לכל דבר, ונמאס להן שאנשים מהמדינות שלהן לא מדברים איתן אנגלית. חשבתי לעצמי כמה זה דומה ושונה מהאחווה הישראלית שיש פה בכל חור... כל הישראלים מדברים על כמה נמאס להם לפגוש ישראלים אחרים, אבל בכל זאת ברגע שאנחנו פוגשים אחד את השני אנחנו גם נדבקים אחד לשני. לרוב.

קמתי בבוקר אופטימי והתקשרתי לדוק. חדשות מעולות - טפטופים, שמתפתחים בערב לגשם, שמתפתח מחר לגשם יותר חזק! הידד! הדבר האחרון שרציתי לעשות הוא לחזור על מקרה הרוטברן, שהתחזית לא הייתה אופטימלית אבל בכל זאת יצאתי. במקום זה המשכתי לנוח באכסניה. בצורה מוזרה כלשהי, כל ההרים שנמצאים סביב וואנקה חוסמים את כל הגשם, לכן בוואנקה תמיד יש מזג אוויר נעים. בערב יצאתי עם קתרין וליסה לטפס על ה"הר" של וואנקה (סתם גבעה) - Mount Iron. ברגע שהגעתי לפסגה הסתכלתי על הנוף - ולא התרגשתי. זה בדיוק מה שראיתי מבן לומונד, ההר של קווינסטאון, וממאונט ג'ון - ההר של לייק טיקפו. מכל ההרים פה רואים את אותו הנוף ולרגע חשבתי כמה מיותרים כל הטרקים האלה, ואם כל שאר הטיול שלי הולך להיות כל כך מונוטוני. נהההההה. זה בטח רק ה Southland. אני פשוט צריך להמשיך לאזור חדש.

אז היום בבוקר, אחרי שהבעלים של האכסניה סיפר לי איזה מזג אוויר איום צפוי בגילפסי פס, ואמרתי לו שכבר אין לי כוונה ללכת לשם, המשכתי צפונה. כל הדרך הייתה גשומה, מפותלת וצרה - חוויה של נהיגה. עכשיו אני ב Fox Glacier, קרחון שאפשר לקחת עליו סיורים מודרכים (קצת יותר יקרים ממה שציפיתי). אבל מה אתם יודעים - בגלל הגשם, כל הטיולים היום מבוטלים. לפי התחזית למחר, גם מחר לא יהיו טיולים, למרות שכדאי לבדוק בבוקר. זאת בעיה גדולה. תיכננתי להשאר פה לילה, שניים גג, לעשות את הסיור בקרחון ולהמשיך. נשארו לי עוד שבועיים באי הדרומי, המון דברים להספיק ואני מתחיל להרגיש את לחץ הזמן. מצד שני, כבר למדתי להעריך את המנוחה, ולא לרוץ ממקום למקום. אבל אם הייתי רוצה להמשיך לנוח, הייתי נשאר בוואנקה :\ גם אין לי ממש לאן להמשיך - הגשם הוא בכל המקומות ששווה ללכת אליהם.

שוב נכפית עלי מנוחה, ואני אהנה ממנה - אבל פעם הבאה הייתי מעדיף לבחור בעצמי את הזמנים שבהם אני לא עושה כלום...

Don't blame it on the sunshine
Don't blame it on the moonlight
Don't blame it on the good times
Blame it on the weather

(כמה דקות אחר כך):
קראתי שוב את הפוסט ופתאום אני חושב על זה שאני בטיול בחו"ל, וכל הזמן יש לי תלונות. כשאני חושב על זה, ההרגשה שלי ממש משתפרת - יאללה, אני בטיול! מה אכפת לי? :)