אייבל טזמן ועוד

אז, אחרי שהתאוששתי מהסדר יצאתי מנלסון לכיוון Marahau, המקום שממנו מתחיל Abel Tasman. הזמן מתחיל ללחוץ לעבור לאי הצפוני, אז קבעתי את הטרק ליומיים. כשהגעתי לאכסניה נתקלתי בחדר המשותף הכי הזוי שראיתי:
כוורות של מיטות, וכל זה במין חדר מעבר שיש בו גם מדרגות לקומה העליונה ומקלחות... באכסניה נתקלתי בשני אמריקאים שמשחקים משהו שלא ראיתי כבר הרבה שנים: MAGIC. משחק קלפים ששיחקתי כשהייתי בערך בן שתיים עשרה. כמובן שזה עדיין היה מגניב, ובהמשך אפילו שיחקתי איתם.
למחרת ניסיתי להכין לחם שום לארוחת צהריים, מה שלא כל כך הצליח ולקח יותר זמן מהמשוער. לכן הייתי צריך לרוץ בשביל לתפוס את מונית המים והייתי בטוח שאני אפספס אותה... באמצע הריצה מישהו קרא בשמי וכיוון אותי. יש יתרונות בזה שאתה מזמין פה את הכל מראש! עליתי למונית, מזיע ומתנשף, ואחרי כמה דקות יצאנו לשוט. בדרך עברנו ליד "הסלע הכי מצולם בניו זילנד" לדברי המדריך:

באחד החופים שהמונית עצרה בהם ראיתי מרחוק את סוף ובר, השניים שהיו איתי באכסניה בנלסון והלכנו ביחד לסדר. נופפתי להם לשלום ואמרנו שנפגש בבקתה. אחרי כשעה ירדתי בחוף שלי. התארגנתי, והתחלתי ללכת. ההליכה עוברת בין חופים שונים, ובכל אחד מהם ישבתי קצת והסתלבטתי

פגשתי בדרך גם כל מיני יצורים שונים

עד שהגעתי לחוף שהיה לגמרי ריק חוץ ממני. נכנסתי למים הקפואים והרגשתי חופשי ומשוחרר :)
לקראת הערב הגעתי לבקתה ופגשתי את בר וסוף. כבר כמעט היה חושך והם דאגו לי. איזה חמודים :) חוץ מאיתנו היו בבקתה עוד ארבעה ישראלים שזה השבוע הראשון שלהם בניו זילנד. הרגשנו כמו הוותיקים שמבינים ומסבירים הכל לדור הצעיר. זה היה כיף :)
למחרת התחלתי את ההליכה עם בר וסוף. עצרנו בחוף בדרך ואת מי אנחנו פוגשים - מעיין ואסף שפגשתי בתחילת הטיול, ונועה, שפגשתי בארץ והייתה אחת השותפות הפוטנציאליות. מסתבר שהידיד שהיא הייתה אמורה ללכת איתו הבריז לה, ועכשיו היא מטיילת לבד, וכרגע היא עם מעיין ואסף. איזה עולם קטן.

אחרי ארוחת צהריים נפרדתי מבר וסוף. הם עשו רק חצי מהדרך שאני עושה, השעה כבר הייתה מאוחרת והייתי צריך להגיע לפני החושך. המשכתי ללכת וכשהגעתי כבר היו דמדומים ורודים.

בדיוק מחוץ לטרק היה בית קפה עם פיצה. אחרי הליכה של עשרים קילומטר ותזונה של טונה ונודלס דוחפים לי פיצה בפרצוף. אני אגיד לא? הגדלתי ואף הזמנתי קינוח.
הייתי אמור לחזור לנלסון למחרת, אבל הייתי כל כך סחוט שהחלטתי להשאר עוד יום. רציתי גם לנצל את חופי הים של האזור, כי לא הרגשתי שניצלתי אותם מספיק בטרק. בסוף לא הלכתי לים, אבל סיימתי את "קפקא על החוף" שהתחלתי לפני כמה ימים. יום אחר כך כבר חזרתי לנלסון. ידעתי שסיימון, חבר של אבא שלי, אמור להיות בעיר באותו יום, ורציתי לפגוש אותו, להרגיש קצת בית. לפני שבועיים שלחתי לו מייל והוא לא ענה, אז החלטתי להשאיר פתק במלון שידעתי שהם יהיו בו. כשהגעתי זה נראה לי קצת מוזר - הקבוצה הישראלית היחידה הייתה של שמונה אנשים תחת השם ירון יוגב, ואני הבנתי שהם יהיו שלושה, ולא ידעתי מי זה ירון יוגב. בכל מקרה השארתי להם פתק. הסתובבתי קצת בעיר, והגעתי לנקודה שהיא מרכז ניו זילנד, כמו שמסומן פה בבירור:

בערב סיימון אכן התקשר אלי - מסתבר שירון הסתכל על הפתק ובכלל לא חשב שהוא קשור אליהם, אבל במקרה סיימון ביקש לראות וראה שזה אני. באתי איתם לארוחת ערב ושוב הרגשתי כמו המטייל המנוסה שמסביר לחדשים מה עושים ואיך. כל כך הופצצתי בשאלות שבהתחלה לא הצלחתי לאכול! הראיתי להם תמונה מהטרק, רק כדי לעשות להם תיאבון:

הם עושים את האייבל טזמן בארבעה ימים, אז הדגשתי להם שיקחו את הזמן ויסתלבטו על החופים, כי זה הכיף הכי גדול בטרק. בסוף הארוחה התחילו לקפל את המסעדה סביבנו, אז נפרדנו והם מאוד הודו לי.

כשחזרתי לאכסניה ורציתי להתקלח גיליתי ששכחתי את תיק כלי הרחצה שלי באייבל טזמן. אז בחוסר ברירה, יצאתי לשם למחרת בבוקר, לקחתי אותו וחזרתי לנלסון. מזל שאתמול ישנתי רק במרחק של שבעים קילומטר - אם זה היה אחד הימים שבהם נסעתי שלוש מאות קילומטר, המצב היה רע... אחר הצהריים בזמן שיטוט אקראי בנלסון נפגשתי שוב עם החבורה של סיימון, וחזרתי איתם למלון שלהם, שם ישבנו ודיברנו. הרבה יותר איכותי מהאכסניות שאני רגיל אליהן!

למחרת בבוקר נסעתי לטיול ב Nelson Lakes. עצרתי לאכול במקום שעצרתי בו כשנסעתי לפיקטון, והסתבר שהוא הדרך להמשך הטיול שלי. כשהגעתי גיליתי ששכחתי את המצלמה, אז לא תוכלו לראות את הנוף המדהים שראיתי מהרכס. ידעתי שיהיה נוף יותר מדהים מהרכס הבא - אבל לא היה לי מספיק זמן להגיע לשם. פגשתי שם כיתה ביולוגית של בית ספר שיצאו לחפש שם חגבים. הם הגיעו כל הדרך מוולינגטון. מרחק גדול, אבל אני עברתי מרחק גדול יותר.

זהו. בערב אני אסע לפיקטון, ובעשר וחצי תצא המעבורת שלי לוולינגטון. תם ונשלם האי הדרומי, עכשיו יתחילו הרפתקאות האי הצפוני :)