בטלה

הימים האחרונים מתאפיינים בעיקר בתוכניות שלא יצאו לפועל.

יצאתי לדרך מהכפר בעל השם ההזוי National Park, לכיוון New Plymouth. שם, כאמור, הייתי אמור לטפס על הר הגעש Taranaki, אחרי שמישהו אמר לי שזה ממש קל וממש מדהים. ביקור במרכז המבקרים הבהיר לי שזה לא ממש קל, ובגלל שהברך עדיין כאבה לי החלטתי לוותר על זה. במקום זה, את השלושה ימים הבאים ביליתי בטיול על הטיילת,


ביקור במוזיאון, וצפייה ביותר סרטים ממה שאני יכול לספור :X פגשתי פה את טל, ישראלי שכבר היה באוסטרליה, והוא החליף איתי כמה חוויות משם.

אחרי שלושה ימים חיפשתי בלונלי פלנט מה עוד אפשר לעשות באי הצפוני, ומצאתי משהו שנראה לי מושלם - טיול קיאקים של שלושה ימים בנהר ה Whanganui (גם יום אחד היה יכול להיות בסדר), שנחשב לאחד ה Great Walks של ניו זילנד. בגלל שלא רציתי לעשות אותו לבד, התקשרתי לכל חברות השכרת הקיאקים בנהר לשאול אם עוד מישהו השכיר לאותו יום - אבל לא. זו סוף העונה, אמצע השבוע ואפילו שיש אחלה מזג אויר, נשארתי בלי שותפים. אז במקום זה, החלטתי לסוע צפונה, להמילטון.

בדרך אספתי טרמפיסט, מקומי ורעשני. ידעתי שאני צריך לתדלק, אבל זה ריחף אי שם בשולי התודעה עד שפתאום נעשתי מודע לזה, ושאלתי אותו אם הדלק יספיק לי עד התחנה הקרובה, כי נראה שהוא מכיר את האזור. הוא הסתכל ואמר "כן, זה מספיק, אל תדאג". המשכנו לסוע ואז קרה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות - באמצע שום מקום, נגמר הדלק. הטרמפיסט אמר לי "מה פתאום, לא נגמר הדלק" והצביע על השעון של הטמפרטורת מנוע... אוי ואבוי. לקחתי את זה באיזי, ואמרתי לעצמי שזו חוויה להמשך. דחפנו את האוטו לצד הדרך והתקדמנו ברגל, מנסים לעצור מכוניות בדרך. שלט אקראי סיפר לנו שהעיירה הקרובה במרחק שישה קילומטר. בשלב כלשהו הגענו לאזור נוח יחסית עם ראות טובה, אז הוא נשאר לנסות לעצור מכוניות, אבל לי לא הייתה סבלנות והמשכתי ללכת. בדקתי את בתי חווה שהיו בדרך, אבל הם היו נטושים, עד שהגעתי לאחד שהיה שם מישהו - ושם למדתי מה זו אדיבות ניו זילנדית. אחרי שהסברתי לו את המצב, הוא לקח אותי לעיירה הקרובה, שם מיליתי דלק, חזרה לרכב, ונשאר איתי עד שהצלחתי להתניע :) אפילו שהוא היה באמצע ארוחה, הוא קם לעזור לי, והתעקש שזו לא טרחה כי הוא במילא היה צריך לסוע לעיירה ועדיף מוקדם מאשר מאוחר :)

אז המשכתי בדרך, הטרמפיסט שלי בינתיים כבר תפס רכב אחר כי הוא לא היה איפה שהשארתי אותו, והגעתי להמילטון. לפני כמה ימים קראתי באינטרנט שהמחזמר "מופע הקולנוע של רוקי" אמור לעלות באחד התיאטראות ושמחתי על התזמון המוצלח שלי. בעיר לא מצאתי שום איזכור לזה, אז פחדתי שאולי לא הסתכלתי כמו שצריך ובעצם זה היה לפני כמה שנים. שאלתי במרכז המידע אם הם יודעים על זה, בדקנו את האתר שמצאתי בגוגל - ומסתבר שזה אכן עכשיו, אבל בהמילטון כלשהי בארצות הברית :S מאוכזב, הלכתי לצלם את הפסל של ריף רף בעיר - ריצ'ארד אובריין, התסריטאי (והבמאי?) קיבל את ההשראה למחזמר מכל ה Late night science fiction double feature שהוא ראה בקולנוע בעיר, אז הקימו לכבודו פסל.

בארץ אמרו לי שהמילטון היא עיר מלאה סטודנטים, ושיש שם חיי לילה סוערים, אז אני וטל (שגם הוא הגיע לפה) יצאנו לבדוק את העניין - כרגיל בניו זילנד, הכל ריק. למרבה ההפתעה, אחד השותפים שלנו לחדר כן הצליח למצוא מסיבה מוצלחת, וחזר באמצע הלילה. אני וטל פשוט התפשרנו על עוד סרט בטלוויזיה...

שקלתי כמה אפשרויות להמשיך מפה - או לעשות קיאקים בים ב Coromandel, או לחזור לרוטרואה ולראות שם גם קיווי וגם הצגה של הילידים המאורים (הם לא מעמידים פנים שככה הם חיים, הם מבהירים בהתחלה שזה פשוט מופע בידורי ששואב השראה מהמנהגים של האבות שלהם, וגם יש שם ארוחת ערב מטורפת), או לסוע ל Northland, שהאטרקציה העיקרית שם היא לראות את האוקינוס השקט נפגש עם הים הטזמני. החלטתי שלא להחליט, ולהשאר עוד לילה בהמילטון. בערב אמורות להגיע לפה שתי ישראליות, אז כנראה שמשעמם לא יהיה, ומחר נחליט מה לעשות. נשאר לי בסך הכל שבוע פה!