Wrapping up New Zealand

זהו. שלושה חודשים עברו. הייתי בהמון מקומות, ראיתי דברים שונים, עשיתי פעיליות שונות, טיילתי, נהגתי דיברתי, פגשתי ונתקעתי. אני אעשה בדיוק אותו דבר עוד שלושה חודשים - אבל לא בניו זילנד.

אחרי שכתבתי את הפוסט האחרון, יצאתי עם החבוב האירי לסיבוב בהמילטון. למרבה ההפתעה, בגלל שלמחרת יהיה יום לאומי והפאבים יסגרו מוקדם, היו המון אנשים ברחובות. הרגשתי כאילו אני הולך באלנבי בשישי בערב. עברנו בכמה פאבים, הוא הזמין לי ולו משקאות עד שהוא השתכר לגמרי ואני השתעממתי וחזרנו לאכסניה.

למחרת החלטתי להמשיך שוב לכיוון רוטורואה, לראות סוף סוף קיווי ולראות את המופע של הילידים המאורים. הקיווי היו מדהימים - אחוז ההישרדות של האפרוחים בטבע הוא נמוך מאוד, בגלל טורפים שהאירופאים הביאו לניו זילנד ולא היו קיימים בה קודם. המרכז אוסף ביצים מהטבע, מדגיר אותם ומשחרר אותם כשהם במשקל קילו ומספיק גדולים בשביל להגן על עצמם מטורפים. בניגוד לגני חיות, במרכז הזה אפשר לראות את הקיווי לא מאחורי זכוכית, אלא מאחורי גדר, ממש במרחק נגיעה. הם פעילים בלילה, לכן הכלובים שלהם חשוכים, אבל עדיין יש מספיק אור בשביל לראות אותם הולכים בצורה מצחיקה על שתי רגליים, מחטטים באדמה עם המקור הארוך שלהם וחמודים באופן כללי. למדתי הרבה דברים על הקיווי. למשל, שהמאפיינים שלו כל כך מוזרים לציפור - אין כנפיים, רגליים חזקות, נחיריים בסוף המקור, שפם רגיש כמו של חתול, נוצות שנראות כמעט כמו פרווה. כששלחו פוחלץ ראשון של קיווי לבריטניה, הוא היה כל כך מוזר עד שבדקו אותו באופן מדוקדק כדי לוודא שהוא אותנטי ולא הורכב מחלקים של חיות שונות. לצערי, אסור לצלם שם, אז אין תמונות :\

אחר כך הלכתי למופע המאורי. המון אנשים אמרו לי שזה מאוד ממוסחר, אבל הדעות חלוקות האם זה טוב או רע. הגענו והתיישבנו לשולחנות, ואז הגיע המארח שלנו ו"לימד" אותנו מאורית. כולנו חזרנו אחריו במקהלה כמו תיירים טובים. הוא היה מאוד נחמד ומשעשע, וסיפר לנו מה אנחנו הולכים לראות הערב. אחר כך לקחו אותנו לבור ה Hangi, שבו מבשלים את הארוחה בצלייה איטית מתחת לקרקע, והראה לנו מה אנחנו הולכים לאכול הערב.

אחר כך הלכנו לנהר, שם ראינו את בני השבט חותרים בקאנו - ממש כמו שהם עושים כבר מאות שנים.

לפני האוכל, הסבירו לנו קצת על הנשקים והמנהגים המאורים וראינו את מופע ה Haki - ריקוד המלחמה. הריקוד כולל הפגנה של אגרסיביות, והוצאת לשון - הם נראו ממש כמו מטאליסטים קשוחים. חוץ מהבגדים. מסתבר שהאקי עדיין מתורגל בתור ספורט, ויש אפילו ליגה של זה. אחר כך אכלנו ככל יכולתנו מהבופה העשיר (מי שרעב, יכול לקחת מנה שנייה. תרמילאים - שלישית ורביעית!)

וקינחנו בסיור ביער עם Glow Worms. בסך הכל, היה מאוד נחמד, גם אם קצת יקר ומשעמם לעיתים.

מרוטורואה המשכתי לאוקלנד, כדי לפגוש סוף סוף את ההורים של מיוריאל! פיטר ואוליביה מאוד נחמדים ומצחיקים, ואני מרגיש אצלם ממש כמו בבית :) לגמרי במקרה, אחיות של מיוריאל היו אמורות להגיע לארוחת צהריים למחרת. למרות שתיכננתי להמשיך צפונה ופיטר ואוליביה אמרו שאני יכול להמשיך ולא צריך לחכות להן, אין מצב שהייתי מוותר על לפגוש אותן. אז נפגשנו, אכלנו צהריים, דיברנו ונהננו. מיוריאל - יש לך משפחה מקסימה :)

אחרי הארוחה, יצאתי לכיוון Pahia & Bay of Islands, היעד האחרון שלי בטיול. הגעתי בערב, פגשתי באכסניה אנגלי, אנגליה ואמריקאי, ויצאנו ביחד לסיבוב פאבים. זכיתי שם בשיט 2 במחיר אחד ופיינטבול, 2 במחיר אחד, אבל לא היה לי מספיק זמן כדי לעשות את כל זה. למחרת לקחתי את האנגלי והאמריקאי ונסענו צפונה, ל Cape Reinga. לא הנקודה הצפונית ביותר בניו זילנד, אבל הנקודה הצפונית הנגישה ביותר.

אפשר לראות שם את האוקיינוס השקט והים הטזמני נפגשים במערבולות וגלים.

משם חזרנו דרך "חוף תשעים המיילים", שמורכב (לפחות בקטע שאנחנו היינו בו) מדיונות חול ענקית, שאפשר לגלוש עליהן בגלשני חול - וזה מה שעשינו. היינו צריכים לטפס לראש הדיונה עם הגלשן, ואכלנו כמויות רציניות של חול בדרך למעלה ובגלישה למטה. היה לי חול בעיניים, בפה, באף, באוזניים ובכל מקום אפשרי :X

בדרך חזרה, בפעם הראשונה אחרי יותר משבעת אלפים קילומטר. לסטיד התפנצ'ר גלגל. התחלנו להחליף אותו ואז גילינו שחסר לנו המפתח ברגים. למזלנו, הצלחנו לעצור מישהו שלקח אותנו לתחנת הדלק הקרובה, ושם לווינו מפתח ותפסנו טרמפ חזרה לאוטו. החלפנו את הגלגל וכשהורדנו את הג'ק, גילינו לזוועתנו שגם הצמיג הרזרווי (שדאגתי לוודא שהוא קיים כשקניתי את האוטו) מפונצ'ר. נסענו חצי קילומטר לפאב שהיה שם, ומהפאב התקשרתי לשירות החילוץ שבו אני מבוטח. הוא לא הסכים לכסות את הקריאה, כי בשביל זה צריך גלגל רזרווי תקין :| הזמנתי גרר באופן פרטי, שילמתי לו חמישים דולר "על השירות" והמשכנו חזרה לפאהייה.

למחרת היינו אמורים לנצל את הוואצ'רים שקיבלנו לפיינטבול, אבל ירד גשם חזק, אז החלטתי לחתוך חזרה לאוקלנד. עצרתי בדרך במערה עם תולעים זוהרות, למדתי עליהן עוד כמה דברים והמשכתי. אחרי שבעים קילומטר היו עבודות בכביש, והייתי צריך לרדת לשוליים. פגעתי במשהו, ואחרי כמה קילומטרים התחלתי להרגיש שההגה מושך בצורה חזקה, וכל קמט בכביש הפך לסכנה. עצרתי בתחנת הדלק הקרובה וגיליתי שבגלגל שפגע במשהו חסר אוויר. ניפחתי אותו, ואחרי קילומטר ההגה שוב התחיל למשוך. למזלי, הייתי בעיר, אז חיפשתי את הפנצ'רייה הקרובה. הבחור הסתכל בצמיגים שלי, ואמר "כל הצמיגים נראים על הפנים (במיוחד זה שהביא לי הבחור השני אתמול, רמאי!). אני לא יכול לתקן אותם ככה, כי אם הם יתפוצצו זה יהיה על אחריותי. המינימום שאני יכול לעשות זה להחליף שניים, וזה יעלה מאה שישים ושמונה דולר". לא, זה לא משהו שאתה מוציא על רכב יום לפני שאתה מוכר אותו לגרוטאות. היה ממש מפחיד לנהוג ככה, והחלטתי שאני חייב להפרד מסטיד עכשיו, אפילו שאני עוד מאה שבעים קילומטר מאוקלנד. נתפוס אוטובוס. הלכתי למגרש הגרוטאות הקרוב ושאלתי כמה הוא רוצה עליו. הוא הסתכל על סטיד, שאל מה הבעיות שלו, ואמר שאם הייתה לו תיבת הילוכים רזרווית הוא היה קונה אותו, משפץ ומוכר אותו, אבל במצב הזה אין לו מה לעשות איתו. בדקתי עוד שני מגרשי גרוטאות, אבל שניהם לא מתעסקים עם דגמים ישנים. השני אמר לי שהוא לא יקנה אותו במאתיים, כמו שביקשתי, רק במאה בשביל הברזל. אמרתי לו "אני אמכור לך במאה אם תיתן לי טרמפ לתחנת האוטובוס"...

אז נפרדתי מסטיד, הבית הנייד שלי בשלושה חודשים האחרונים. אולי הוא עשה לי בעיות, אבל הוא היה חבר נאמן והוא הולך לעולמו בטרם עת. יהי זיכרו ברוך. בתחנת האוטובוס גיליתי שהאוטובוס האחרון יצא לפני עשרים וחמש דקות. עידכנתי את פיטר, וחיפשתי אכסניה. לפי מה שהוא כתב, הבנתי שאם אוליביה לא הייתה עם האוטו הוא היה בא לאסוף אותי. מאה שבעים קילומטר לכל כיוון?! מזל שהיא לקחה את האוטו, כי אין מצב שהייתי נותן לו לעשות את זה - הם כבר עושים מעל ומעבר בשבילי.

ביליתי לילה גשום בעיר המשעממת Whangarei, באכסניה שלבעלים שלה יש הרבה חברים בישראל והוא מדבר כמה מילים בעברית בצורה טובה מאוד, ונסעתי באוטובוס לאוקלנד. פיטר ואוליביה אספו אותי, ועכשיו אני עושה את ההכנות האחרונות לקראת הטיסה, מחר בשבע בבוקר.

תמה תקופת ניו זילנד. עכשיו עולה הדגל על אוסטרליה, וההרפתאות שמצפות לי שם. בלי רכב וכמעט בלי רשימת אטרקציות, מקום חדש ודרך חדשה. נתחיל בסידני, ונראה לאן זה מתפתח משם :)

לפוסט הבא באוסטרליה הבנויה.

תמונות