ממרכז אוסטרליה האדום עד סוף אוסטרליה

אפילו כשאני פה אני לא יכול להתנתק לגמרי מהארץ - כשלקחתי את האוטובוס מדארווין לנמל התעופה ישבתי ליד זוג אנגלים ודיברתי איתם על האפשרות שנשכור רכב ביחד באליס ספרינגס. הצגתי את עצמי כישראלי, וכמה דקות אחר כך, אחרי שהשיחה דעכה, דיווחו ברדיו על המשט... והנהג הגביר... התכווצתי בכסא וניסיתי להיות בלתי נראה...

כשהייתי בניו זילנד, היו לי מעיל פליז, כפפות, כובע צמר, צעיף ומחמם אוזניים. כשטסתי משם שלחתי אותם לארץ - אני הולך לאוסטרליה שטופת השמש ולמזרח הרחוק החם והמגעיל, למה שאני אצטרך אותם? לכן כשהגעתי לאליס ספרינגס נחרדתי לגלות שהטמפרטורה בלילה מגיעה למעלה אחת. ואני אמור לישון בשטח :X

זה לא הדבר היחיד שהשתבש. מה שבאתי לראות באליס ספרינגס היה המרכז האדום - המונוליטים הגדולים והמפורסמים, Uluru, Kata Tjuta וה King's Canyon . היו לי ארבעה לילות באליס ספרינג, מתוכם בשלושה תכננתי להיות מחוץ לעיר בטיול. בעקבות ההצלחה של קקדו, קיוויתי לגייס במהירות כמה אנשים, לשכור רכב ולצאת. הבעיה הייתה שנחתתי בחמש, ועד שהגעתי לאכסניה כבר היה שש. תוכנית הגיבוי שלי הייתה לקחת סיור מודרך, והמשרד שלהם נסגר בשבע. נשארה לי שעה למצוא שותפים, אחרי שהאנגלים לא ממש שיתפו פעולה. יום קודם לכן בדקתי את האינטרנט, ללא הצלחה. לוח המודעות היה ריק ממודעות רלוונטיות, ולא היה לי זמן ללכת לחפש באכסניות אחרות, אז פשוט שאלתי את כל האנשים שהיו באותו זמן באכסניה. כולם או הזמינו כבר טיול או חזרו ממנו... בלית ברירה הזמנתי מקום בטיול מאורגן. לא ידעתי אז כמה כיף זה יהיה בסוף :)

בשש בבוקר למחרת עליתי על האוטובוס. התחלנו נסיעה של חמש מאות קילומטר, שבמהלכה גיליתי שהמדבר הרבה יותר ירוק ממה שחשבתי. עצים ושיחים בכל מקום. כנראה שעוד חודש חודשיים הרוב יתייבש ואז הוא יחזור לשיממון שלו. התחלנו במשחק היכרות, וכולם, כולל האוטובוס שקוראים לה Joelene (כמו השיר) הציגו את עצמם וכתבו את השם שלהם על החלון - זה מקל על הזכרון!
בין לבין, ראינו גמלי פרא משוטטים:

מסתבר שזה יחסית עדר מאסיבי. הגמלים לא ילידים באוסטרליה, והם הובאו מהאיים הקנריים ומאפגניסטן בשביל להעביר אספקות, ולמתוח קו טלגרף בין אדלייד לדארווין דרך המדבר. ביחד עם הגמלים הובאו הרוכבים האפגנים שלהם, וכשהגמלים לבסוף הוחלפו על ידי המשאיות נאמר להם להרוג אותם. לאפגנים יש כבוד לגמלים שלהם, ובמקום להרוג אותם הם שיחררו אותם - לרוע מזלה של הסביבה הטבעית. גמל אוכל כמויות עצומות, ולא בררן בצמחים שהוא אוכל בניגוד לחיות הילידות. בנוסף, גמל אחד יכול לשתות מאה ליטר מים בשש דקות, וכשעדר גמלים מגיע לבור מים, לא נשאר שום דבר לחיות הילידות.

בצהריים הגענו לקטה ג'וטה. כמו אולורו, גם קטה ג'וטו הוא מונולית - סלע אחד ענק, לא שכבות שמרכיבות הר. הסלע הזה פחות חזק מאולורו, אז הוא התפרק, ולכן הוא נראה כמו הרבה גושים ולא כמו גוש אחד.

יצאנו שם לסיבוב ושרה הסבירה לנו על האבורג'ינים ועל הטבע. כל האמונה האבורג'ינית מורכבת מ"החלום", למרות שהתרגום המדיוק הוא לא חלום, כי מבחינתם זה אמיתי. החלום מרכיב את הכל - ההיסטוריה, בריאת העולם, המנהגים, החוקים, וכל מה שצריך אבורג'יני כדי לגדול ולשרוד. הידע הזה מתחלק לשלוש רמות - ידע ילדים, ידע גברים וידע נשים. ידע הילדים הוא כל מה שלומדים עד גיל אחת עשרה - סיפורים, דברים בסיסיים על צמחים וחיות ועוד. ידע גברים הוא בעיקר ציד והכנת כלים וידע נשים הוא בעיקר ליקוט צמחים. ידע הילדים הוא הידע היחיד שהאבורג'ינים מגלים לאנשים לבנים. יש אתרים שמקודשים לנשים ואתרים שמקודשים לנשים - כל קטה ג'ודה הוא אתר מקודש לגברים, ולכן נשים אבורג'יניות לא נכנסות אליו.

הסלעים היו מרשימים ויפים, ופתחו חלון לסוגים שונים של נופים.

כולל הפרצוף הזה, שרק למחרת למדנו מה המשמעות שלו.

אחר כך נסענו לראות את השקיעה המפורסמת מול אולורו - מהזווית המפורסמת שכולם מכירים. עם טוויסט.

היה מדהים לראות איך הסלע הופך מחום אדום

לכתום

לחום סגול


ונראה כאילו כל שנייה הגוון משתנה.

אחרי השקיעה נסענו למחנה. ישבנו סביב המדורה עם בירות ושיחקנו את משחק הקופסא - שמים קופסא, וכל אחד צריך להרים אותה עם הפה כשהחלק היחיד שמותר לו לגוע ברצפה הוא כפות הרגליים. מי שהצליח להרים קורע חתיכה מהקופסא, אז כל פעם צריך להתכופף יותר. כשהלכנו לישון האש גוועה והיה קר - אמנם ישנתי בתוך Swag, מין ציפה אטומה לקור, אז הגוף שלי היה חם - אבל הראש שלי קפא והתעוררתי כמה פעמים כדי להתכסות. בלילה חלמתי שאני צב נינג'ה ובבוקר זה מאוד הצחיק אותי.

כשהתעוררנו, עדיין היה חושך, ועדיין היינו קפואים. נסענו לראות את הזריחה מאחורי אולורו. עוד תמונה מפורסמת - הצללית של אולורו -

אחר כך נסענו לסלע עצמו. שם שרה הסבירה לנו עוד על האמונה האבורג'ינית. אולורו הוא מקום עם חשיבות מאוד עמוקה לאבורג'ינים וכמו בכל מקום אחר שהיו ילידים עם אמונות - בא האדם הלבן ורמס את האמונה שלהם. החל מצילומים של מקומות קדושים לנשים שהופיעו בכל מקום לאליס ספרינגס, שגברים אבורג'ינים נחשפו להם, ועד שיא החוצפה - הטיפוס על אולורו. הטיפוס הוא משהו שהאבורג'ינים עושים רק בזמן טקסים, במיוחד טקס המעבר מילדים לגברים. בעקבות אינטרס כלכלי של מפעיל תחנת בקר לפני שמונים שנה, הותקנה על הסלע שרשרת והיום אלפי אנשים מטפסים על הסלע, למורת רוחם של האבורג'ינים. אין שירותים למעלה, אז אתם יכולים לתאר לעצמכם מה המצב בפסגה. שרה השוותה את זה לאבורג'יני שיגיע לותיקן ויעשה מאחד המזבחים שירותים - שם ישימו אותו בכלא, ופה אלפי אנשים עושים את זה כל יום לקודש הקודשים של האבורג'ינים בלי שום השלכות. האתר הוא עכשיו פארק לאומי, בבעלות אבורג'ינית, שמוחכר לממשלת אוסטרליה לתשעים ותשע שנים. הועד המנהל של הפארק מורכב מאבורג'ינים ולבנים. חוץ מהפגיעה באמונה האבורג'ינית, הטיפוס גם מסוכן ועד היום גבה חיים של עשרות אנשים. אם הוא כל כך מסוכן וכל כך לא מכובד, למה לא אוסרים אותו? ההחלטה חייבת להתקבל פה אחד וכל שנה ההצעה עולה וכל שנה היא נופלת, על חודו של קול אחד - שר התיירות של הטריטוריה הצפונית. הוא פוחד שאם יאסרו את הטיפוס אז יגיעו פחות אנשים לפארק. החדשות הטובות הן שבשנתיים האחרונות הטיפוס נאסר לחודשי הקיץ, בגלל האקלים החם - אבל מספר שיא של תיירים הגיע למרות זאת. נקווה ששר התיירות יבין את המשמעות.

שרה הסבירה לנו את המשמעות של הפרצוף בקטה ג'וטה - האגדה מספרת ששבט המאלה עסק בטקס באולורו. שני חברים של השבט מקטה ג'וטה הפריע להם באמצע הטקס והזמין אותם לטקס שלהם. אסור להפסיק באמצע טקס שהתחיל והמאלה סירבו. בני השבט השני נעלבו, חזרו הביתה וסיפרו מה שקרה. השאמאן של השבט השני אסף את כל הטינה והכעס של השבט במדורה והפך אותו לכלב ענק. הוא שלח את הכלב להרוג את כל בני השבט השני בשנתם. הכלב הצליח להרוג אשה אחת, אבל העיר את כל הנשים האחרות שברחו לגברים. הגברים נלחמו בכלב ואחרי שהוא נפצע ארבעת הלוחמים החזקים ביותר של השבט יצאו לרדוף אחריו. הם הפכו לארבעת העמודים האלה:

שאם בודקים במצפן, מגלים שהם והשאמאן מסתכלים בדיוק אחד על השני. מה המשך הסיפור? זה כבר לא ידע לילדים. מה מוסר ההשכל? לא ברור. לחלק מהסיפורים האבורג'ינים כנראה אין מוסר השכל...

אחרי שסיימנו את הסיור המודרך, שרה עשתה לנו את כל ההסבר על למה לא לטפס על אולורו. כבר הכרתי את ההסבר הזה מהלונלי פלנט וחשבתי על זה בעבר - הטיפוס נראה מאוד חווייתי וכיפי. בסוף החלטתי לכבד את האבורג'ינים ולא לטפס. לרוע המזל, היו ארבעה שלא חשבו, וטיפסו בכל מקרה. אחד מהם, יומיים אחר כך כשיצאנו לפאב והוא היה שיכור, אמר
"אני לא מאמין באמונות תפלות, אז לא אכפת לי. גם על מזבח בכנסייה הייתי מטפס". כנראה שנשגב מבינתו שזה לא קשור לאמונות שלך, אלא לכבוד שאתה נותן לאמונות של אחרים...

אחר הצהריים נסענו עוד שלוש מאות קילומטר, כמעט עד King's Canyon. הבערנו מדורה, ובישלנו עליה את ארוחת הערב.

בבוקר נסענו לקינג'ס קניון. התחלנו את המסלול בטיפוס שנודע כ"טיפוס התקף הלב" - כבר נתקלתי בקשים ממנו. בין נוף לנוף,
הגענו ל"גן עדן" - בור מים שתמיד מלא, והצמחייה בו תמיד ירוקה.

שאלתי את שרה מה הסיפור האבורג'יני של בריאת הקניון, אחרי ששמענו את הסיפורים על אולורו וקטה ג'וטה. מסתבר שזה לא ידע לילדים, אז אף לבן לא יודע... אחרי המסלול חזרנו לאליס ספרינגס, לא לפני שעצרנו לרכיבה על גמל

בערב יצאנו כולנו לפאב, ואכלנו שם מיקס אוסטרלי - קציצת קרוקודיל, סטייק באפלו, סטייק קנגורו, שישליק גמל ונקניקיית אימו (Emu, לא Emo!).

רציתי לטעום כל אחד מהם, אז שמחתי שמצאתי את הכל במנה אחת. הקרוקודיל היה קציצה, אז קשה להגיד מה הטעם הטבעי שלו, למרות שהוא היה טעים. הגמל היה קצת יבש, האימו נחמד, הבאפלו כמו פרה והקנגרו מצויין.

למחרת עליתי על הטיסה חזרה לסידני - ליום האחרון שלי באוסטרליה. הגעתי מאוחר, אז לא יצא לי לצאת לסיבוב כמו שרציתי. המחשבים של המלון קרסו, אז לא היה לי מפתח לחדר - במקום זה הייתי צריך להתרוצץ כל פעם לקבלה שיפתחו לי... ברגע שאני אסיים את הפוסט אני אארוז את כל הדברים שלי, אגיד שלום לסידני, אסע לשדה התעופה ואגיד שלום לאוסטרליה - סוף המסע שלי בדרום האוקיינוס השקט, תחילת החלק השני, בדרום מזרח אסיה...

תמונות