האטרקציות המרכזיות של מצוימה, העיר הכי גדולה בשיקוקו, הן האונסן ההיסטורי והמפורסם שלה, והטירה - אחת היחידות שהשתמרו. חבל שבשביל להגיע לשם, צריך לבלות ארבע שעות ברכבת...
אחרי שהגעתי למצוימה נסעתי ל YHA. עזבתי את הירושימה, העיר הגדולה עם הבילויים, באמצע סוף השבוע, אבל הלונלי פלנט אמר שבמצוימה יש הרבה מקומות לבלות בהם, אז הייתי מרוצה. כמה התבאסתי כשגיליתי שכמו כל YHA - יש עוצר בלילה, והדלתות ננעלות בחצות. מה אני, סינדרלה? לא שהיה לי עם מי לצאת, כי כל האורחים היו יפנים, שלא מדברים אנגלית. מאוכזב, ישבתי לכתוב את הבלוג עד חצות, שאז גיליתי שגם חדר המחשבים נסגר בחצות וגורשתי לחדר.
בבוקר, אחרי שסיימתי את הפוסט, הלכתי לחקור את העיר. החלטתי שאני אמשיך הלאה היום, אז אני צריך לחזור בצהריים לאכסניה ולזוז. בשיקוקו יש נתיב של עולי רגל, עם שמונים ושמונה מקדשים. אחד הגדולים והמפורסמים שבהם נמצא במצוימה, אז הלכתי לראות אותו. היה מאוד מרשים, במיוחד מנהרה ארוכה שמלאה בפסלים של בודהה. היו שם עולי רגל במדים לבנים עם מקל הליכה מיוחד עם פעמונים, אבל לא הצלחתי לצלם אף אחד מהם.
מהמקדש המשכתי לטירה של מצוימה. תוך כדי הליכה הרבה יותר ארוכה ממה שציפיתי, עברתי בגן ששימש גם כמוזיאון של המשפחה ששלטה באזור - לא הצלחתי להבין פרטים, כי הכל היה ביפנית. אחד השומרים התחיל לדבר איתי ולנסות להסביר לי, אבל גם הוא לא דיבר אנגלית. הוא שאל אותי מאיפה אני וכשאמרתי לו מישראל הוא מאוד התרשם ונתן לי במתנה ספר של שירי הייקו! הרגשתי מאוד נבוך לקבל מתנה ממישהו שהרגע פגשתי, אבל לא יכולתי לסרב כי הוא כבר רשם לי הקדשה על הספר. לא היה לי איך להשיב לו, אז רשמתי לו הקדשה ביומן בחזרה. אני חושב שהמשורר של הספר התגורר במציומה, אבל אני לא יודע בוודאות.
הטירה הייתה מאוד יפה - מאוד נחמד לראות שהטירות מאוד שונות אחת מהשנייה, ולא נראות כולן אותו דבר. בתוך הטירה היה מוזיאון על ההיסטוריה שלה ושל המחוז, שלשם שינוי היה באנגלית. השיא של המוזיאון היה בחדר האחרון - היה שם שריון סמוראים, שיכולתי ללבוש חינם! בדרך כלל התלבושות האלה עולות כסף.
חזרתי לאכסניה וטילפנתי להזמין מקום ב Iya valley - מלא עד התשעה בחודש. אין מצב שאני נשאר עוד ארבעה ימים בשיקוקו, אז החלטתי להמשיך לאוסקה. השעה כבר הייתה ארבע אחרי הצהריים ועדיין לא הלכתי לאונסן - שהיה הסיבה העיקרית שהגעתי לשם. החלטתי שאני לא מפספס אותו, ומקסימום אני אגיע לאוסקה מאוחר.
האונסן היה נחמד - העיצוב מאבן מאוד מרשים ובאמת נראה כאילו הוא בן יותר ממאה עשרים שנה. הבעיה הייתה שאחרי שהייתי רבע שעה באמבט - מה עוד נשאר לי לעשות שם? ישבתי בקומה העליונה ואכלתי את הביסקוויט והתה שלי, התלבשתי והלכתי לתחנת הרכבת. כשהגעתי גיליתי שאיחרתי בחמש דקות לרכבת האקספרס האחרונה - עד שאני אגיע לאוסקה כבר יהיה אחת בלילה. עם הזנב בין הרגליים, חזרתי ל YHA, והבעלים אפילו לא זיהה אותי. הערב לפחות היה קצת יותר מעודד, והיו כמה אירפואים נחמדים לדבר איתם.
למחרת בבוקר סוף סוף נסעתי לאוסקה. אוסקה היא לא ממש עיר של אטרקציות, אז תכננתי להשאר יומיים. בדרך עצרתי ב Okayama, שיש בה את אחד הגנים המפורסמים ביפן. בתחנת הרכבת התחיל לדבר איתי בחור יפני. הייתה לו אנגלית טובה מאוד - הוא בדיוק חזר משנה בארצות הברית. הוא עבר להתגורר באוקימה מקיוטו, בגלל שחבר שלו היה צריך שותף. הזמנתי אותו להסתובב איתי בגן המפורסם, שהיה אכן יפה מאוד. מאוד התאכזבתי שלקח לנו כל כך מעט זמן לחקור את הגן, אבל גם לא היה לי יותר מדי זמן לפני הרכבת הבאה שלי. נפרדנו בתחנת הרכבת, והמשכתי לאוסקה.
באוסקה יצאתי לסיור בשכונה, ושאלתי את העובד של האכסניה איפה אני יכול למצוא לוליטות. לוליטה זה סוג של אופנה ביפן, שבחורות מתלבשות כמו "ילדות מתוקות". ידידה טובה שלי מעריצה של האופנה הזאת, והיא ביקשה שאני אצלם לה כאלה, לא שלא רציתי לראות אותן בעצמי. הלכתי לאזור שהבחור הראה לי והתמלאתי אכזבה - כל הלוליטות שהיו שם מזויפות - מתלבשות ככה בגלל שאלה מדי העבודה שלהן, ולא מתוך אהבת האופנה. וגם לא מצטלמות, שזה גרוע באותה מידה :S
למחרת רציתי ללכת לאקווריום של אוסקה - אחד הטובים בעולם - אבל לפניו, לטירה של אוסקה ולמגדל המפורסם שליד תחנת אוסקה. יצאתי מהאכסניה בשתיים בצהריים. הטירה שוב הייתה יפה, עם קישוטים של נמרים מזהב. עד שסיימתי להתרשם ממנה, כבר היה ארבע אחר הצהריים. האקווריום נסגר בשמונה, וידעתי שאני יכול להמרח שעות באקווריום, אז החלטתי לדחות אותו למחר. נסעתי לתחנה שממנה מגיעים למגדל המפורסם, אבל לא היה לי את השם שלו, או את המיקום שלו - אז לא מצאתי אותו.
למחרת כבר היה ערב ראש השנה. כל היומיים שלפני ניסיתי למצוא מקום שיש בו חגיגה, ובסוף הגעתי לעיר ששמה קובה. הארוחה עלתה חמשת אלפים ין, כשישים דולר, וכשאמרתי למארגן שאני בסך הכל תרמילאי, הוא אמר לי "כולנו תרמילאים". שקר וכזב - חוץ ממני, כולם היו אנשים שגרים ועובדים ביפן, כולל משפחות מעורבות - היה מקסים לראות ילדים יפנים קטנים וחמודים מדברים עברית. לא ראיתי ישראלים כבר חודשיים, והייתי קצת בהלם תרבות. התחברתי עם נתנאל ושירי, שעובדים שלושה חודשים ביפן, ואחרי הארוחה יצאנו לפאב של ישראלי באוסקה ולמועדון, שהיינו כמעט היחידים בו. היה ערב מצוין :)
היום הלכתי סוף סוף לאקווריום - אכן היה מצוין כמו שציפיתי, למרות שאם לא הייתי לוקח את המדריך הדיגיטלי לא הייתי יכול לקרוא כלום, כי הכל, כרגיל, ביפנית. האקווריום הוא היחיד בעולם שמכיל כרישי לוויתן - ענקיים, אבל ניזונים מפלנקטון בלבד. היו שם כרישים מכל רחבי האוקינוס השקט, והרגשתי מיוחד כשראיתי את התצוגה של ניו זילנד והגרייט ברייר ריף - אני הייתי שם! בסוף האקווריום היה אפשר ללטף כרישים קטנים וכמה סוגים של מנטות - לרוב הכרישים היה עור קשה ומחוספס, אבל המנטות היה חלקים, רכים ונעימים - יכולתי ללטף אותם שעות! אחרי שצפיתי בשקיעה, נכנסתי שוב לאקווריום כדי לראות איך החיות מתפקדות בלילה - כל כלבי הים, הברווזים, והצבים כל כך חמודים כשהם ישנים!
כדי לחתום את הביקור שלי באוסקה, עליתי על הגלגל הענק הגדול ביותר בעולם. כל העיר המוארת השתרעה לרגלי...
מחר אני ממשיך לקיוטו. אני אהיה שם שלושה עד חמישה ימים ומשם כנראה אני אמשיך לנרה. עד הפעם הבאה :)
תמונות בפעם אחרת...
אחרי שהגעתי למצוימה נסעתי ל YHA. עזבתי את הירושימה, העיר הגדולה עם הבילויים, באמצע סוף השבוע, אבל הלונלי פלנט אמר שבמצוימה יש הרבה מקומות לבלות בהם, אז הייתי מרוצה. כמה התבאסתי כשגיליתי שכמו כל YHA - יש עוצר בלילה, והדלתות ננעלות בחצות. מה אני, סינדרלה? לא שהיה לי עם מי לצאת, כי כל האורחים היו יפנים, שלא מדברים אנגלית. מאוכזב, ישבתי לכתוב את הבלוג עד חצות, שאז גיליתי שגם חדר המחשבים נסגר בחצות וגורשתי לחדר.
בבוקר, אחרי שסיימתי את הפוסט, הלכתי לחקור את העיר. החלטתי שאני אמשיך הלאה היום, אז אני צריך לחזור בצהריים לאכסניה ולזוז. בשיקוקו יש נתיב של עולי רגל, עם שמונים ושמונה מקדשים. אחד הגדולים והמפורסמים שבהם נמצא במצוימה, אז הלכתי לראות אותו. היה מאוד מרשים, במיוחד מנהרה ארוכה שמלאה בפסלים של בודהה. היו שם עולי רגל במדים לבנים עם מקל הליכה מיוחד עם פעמונים, אבל לא הצלחתי לצלם אף אחד מהם.
מהמקדש המשכתי לטירה של מצוימה. תוך כדי הליכה הרבה יותר ארוכה ממה שציפיתי, עברתי בגן ששימש גם כמוזיאון של המשפחה ששלטה באזור - לא הצלחתי להבין פרטים, כי הכל היה ביפנית. אחד השומרים התחיל לדבר איתי ולנסות להסביר לי, אבל גם הוא לא דיבר אנגלית. הוא שאל אותי מאיפה אני וכשאמרתי לו מישראל הוא מאוד התרשם ונתן לי במתנה ספר של שירי הייקו! הרגשתי מאוד נבוך לקבל מתנה ממישהו שהרגע פגשתי, אבל לא יכולתי לסרב כי הוא כבר רשם לי הקדשה על הספר. לא היה לי איך להשיב לו, אז רשמתי לו הקדשה ביומן בחזרה. אני חושב שהמשורר של הספר התגורר במציומה, אבל אני לא יודע בוודאות.
הטירה הייתה מאוד יפה - מאוד נחמד לראות שהטירות מאוד שונות אחת מהשנייה, ולא נראות כולן אותו דבר. בתוך הטירה היה מוזיאון על ההיסטוריה שלה ושל המחוז, שלשם שינוי היה באנגלית. השיא של המוזיאון היה בחדר האחרון - היה שם שריון סמוראים, שיכולתי ללבוש חינם! בדרך כלל התלבושות האלה עולות כסף.
חזרתי לאכסניה וטילפנתי להזמין מקום ב Iya valley - מלא עד התשעה בחודש. אין מצב שאני נשאר עוד ארבעה ימים בשיקוקו, אז החלטתי להמשיך לאוסקה. השעה כבר הייתה ארבע אחרי הצהריים ועדיין לא הלכתי לאונסן - שהיה הסיבה העיקרית שהגעתי לשם. החלטתי שאני לא מפספס אותו, ומקסימום אני אגיע לאוסקה מאוחר.
האונסן היה נחמד - העיצוב מאבן מאוד מרשים ובאמת נראה כאילו הוא בן יותר ממאה עשרים שנה. הבעיה הייתה שאחרי שהייתי רבע שעה באמבט - מה עוד נשאר לי לעשות שם? ישבתי בקומה העליונה ואכלתי את הביסקוויט והתה שלי, התלבשתי והלכתי לתחנת הרכבת. כשהגעתי גיליתי שאיחרתי בחמש דקות לרכבת האקספרס האחרונה - עד שאני אגיע לאוסקה כבר יהיה אחת בלילה. עם הזנב בין הרגליים, חזרתי ל YHA, והבעלים אפילו לא זיהה אותי. הערב לפחות היה קצת יותר מעודד, והיו כמה אירפואים נחמדים לדבר איתם.
למחרת בבוקר סוף סוף נסעתי לאוסקה. אוסקה היא לא ממש עיר של אטרקציות, אז תכננתי להשאר יומיים. בדרך עצרתי ב Okayama, שיש בה את אחד הגנים המפורסמים ביפן. בתחנת הרכבת התחיל לדבר איתי בחור יפני. הייתה לו אנגלית טובה מאוד - הוא בדיוק חזר משנה בארצות הברית. הוא עבר להתגורר באוקימה מקיוטו, בגלל שחבר שלו היה צריך שותף. הזמנתי אותו להסתובב איתי בגן המפורסם, שהיה אכן יפה מאוד. מאוד התאכזבתי שלקח לנו כל כך מעט זמן לחקור את הגן, אבל גם לא היה לי יותר מדי זמן לפני הרכבת הבאה שלי. נפרדנו בתחנת הרכבת, והמשכתי לאוסקה.
באוסקה יצאתי לסיור בשכונה, ושאלתי את העובד של האכסניה איפה אני יכול למצוא לוליטות. לוליטה זה סוג של אופנה ביפן, שבחורות מתלבשות כמו "ילדות מתוקות". ידידה טובה שלי מעריצה של האופנה הזאת, והיא ביקשה שאני אצלם לה כאלה, לא שלא רציתי לראות אותן בעצמי. הלכתי לאזור שהבחור הראה לי והתמלאתי אכזבה - כל הלוליטות שהיו שם מזויפות - מתלבשות ככה בגלל שאלה מדי העבודה שלהן, ולא מתוך אהבת האופנה. וגם לא מצטלמות, שזה גרוע באותה מידה :S
למחרת רציתי ללכת לאקווריום של אוסקה - אחד הטובים בעולם - אבל לפניו, לטירה של אוסקה ולמגדל המפורסם שליד תחנת אוסקה. יצאתי מהאכסניה בשתיים בצהריים. הטירה שוב הייתה יפה, עם קישוטים של נמרים מזהב. עד שסיימתי להתרשם ממנה, כבר היה ארבע אחר הצהריים. האקווריום נסגר בשמונה, וידעתי שאני יכול להמרח שעות באקווריום, אז החלטתי לדחות אותו למחר. נסעתי לתחנה שממנה מגיעים למגדל המפורסם, אבל לא היה לי את השם שלו, או את המיקום שלו - אז לא מצאתי אותו.
למחרת כבר היה ערב ראש השנה. כל היומיים שלפני ניסיתי למצוא מקום שיש בו חגיגה, ובסוף הגעתי לעיר ששמה קובה. הארוחה עלתה חמשת אלפים ין, כשישים דולר, וכשאמרתי למארגן שאני בסך הכל תרמילאי, הוא אמר לי "כולנו תרמילאים". שקר וכזב - חוץ ממני, כולם היו אנשים שגרים ועובדים ביפן, כולל משפחות מעורבות - היה מקסים לראות ילדים יפנים קטנים וחמודים מדברים עברית. לא ראיתי ישראלים כבר חודשיים, והייתי קצת בהלם תרבות. התחברתי עם נתנאל ושירי, שעובדים שלושה חודשים ביפן, ואחרי הארוחה יצאנו לפאב של ישראלי באוסקה ולמועדון, שהיינו כמעט היחידים בו. היה ערב מצוין :)
היום הלכתי סוף סוף לאקווריום - אכן היה מצוין כמו שציפיתי, למרות שאם לא הייתי לוקח את המדריך הדיגיטלי לא הייתי יכול לקרוא כלום, כי הכל, כרגיל, ביפנית. האקווריום הוא היחיד בעולם שמכיל כרישי לוויתן - ענקיים, אבל ניזונים מפלנקטון בלבד. היו שם כרישים מכל רחבי האוקינוס השקט, והרגשתי מיוחד כשראיתי את התצוגה של ניו זילנד והגרייט ברייר ריף - אני הייתי שם! בסוף האקווריום היה אפשר ללטף כרישים קטנים וכמה סוגים של מנטות - לרוב הכרישים היה עור קשה ומחוספס, אבל המנטות היה חלקים, רכים ונעימים - יכולתי ללטף אותם שעות! אחרי שצפיתי בשקיעה, נכנסתי שוב לאקווריום כדי לראות איך החיות מתפקדות בלילה - כל כלבי הים, הברווזים, והצבים כל כך חמודים כשהם ישנים!
כדי לחתום את הביקור שלי באוסקה, עליתי על הגלגל הענק הגדול ביותר בעולם. כל העיר המוארת השתרעה לרגלי...
מחר אני ממשיך לקיוטו. אני אהיה שם שלושה עד חמישה ימים ומשם כנראה אני אמשיך לנרה. עד הפעם הבאה :)
תמונות בפעם אחרת...
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה