לוקח ת'זמן...

ביציאה מוואנקה עברתי דרך מוזיאון הצעצועים שלה. זה מוזיאון של אספן פרטי, שיש לו עשרות אלפי פריטים, וחוץ מצעצועים יש לו גם מכוניות, מכסחות דשא, כבאיות, קסדות, תותחים ועוד... בהתחלה ראיתי את הצעצועים וזה היה די בינוני. אבל כשראיתי לגו התחלתי להתלהב, וכשראיתי דגמים שהיו לי בכלל נגנבתי לגמרי! חוץ מהלגו, היו עוד מיני דברים מוזרים ומעניינים במוזיאון. הדברים המעניינים באמת מופיעים בתמונות. אפילו ראיתי את המכנוס שסבא איתן שיחק בילדותו!

כשהגעתי ללייק טקפו, ידעתי שאני הולך לבלות שם שלושה ימים, אבל לא התחשק לי. רציתי להמשיך לטייל, להעפיל להרים, לראות מקומות. רק הרגל שלי תקעה אותי. אבל בכל יום שעבר פה, נרגעתי יותר, נהניתי לא לעשות כלום, סתם לנוח... קראתי ספר, הלכתי לטייל באגם, הלכתי לטייל בעיר. אפילו ניצלתי עשרה דולר מכרטיס החיוג שקיבלתי חינם כשנרשמתי לרשת האכסניות לניו זילנד - דיברתי עם אנשים מאה דקות סך הכל! היה ממש משעשע להתקשר לחברים שלי בשבע בבוקר, כי רציתי לתפוס אותם לפני בית ספר / צבא, ואז ההורים שלהם עונים ונכנסים לפאניקה מזה שמתקשרים בשעה כזאת. מאז הסלולרי, אנשים לא רגילים שמתקשרים אליהם הביתה.

אז זהו, אין יותר מדי מה לספר על הימים האחרונים. טיפסתי על הר, אבל זה כבר לא יוצא דופן. אלה היו ימים נחמדים, אפילו שלא קרה בהם שום דבר מעניין :)
מפה אני ממשיך ל Mount Cook, בתקווה לטפס ל Muller Hut, לבלות שם לילה ולראות את השקיעה / זריחה. כרגע המזג אוויר נראה לא משהו, אז במקרה הגרוע אני אדלג ואמשיך ישר לוואנקה...

"איזו מן שלווה, ולא עושים שום דבר..."