כשהגעתי לפוקוקה, הבנתי שבאמת יש סיבה שכולם לוקחים את המעבורת לשם - חיי לילה סוערים, מקדשים בצרורות ואחד הגסט האוסים הטובים שהייתי בהם. הוא היה כמו הגסט האוס בבוסאן מבחינת חיי החברה, ובנוסף החדרים אשכרה היו מאוד נחמדים :) בלילה הראשון שלי שם ישנתי בלופט, שהוא עליית גג שאני צריך להתכופף בה כדי לא לדפוק את הראש, אבל אני חולק אותה רק עם מישהו אחד, ויש בינינו מחיצה אז יש אשליה של פרטיות.
אחרי לילה אחד בפוקוקה רציתי להמשיך לנגסקי, ואז להסתובב בשאר האי. כשעליתי על הרכבת הסתכלתי שוב במפה וראיתי שנגסקי נמצאת על חצי אי - עם הרייל פס הקצר, שמאפשר לסוע רק ברכבות פרבריות שלוקח להן זמן כפול להגיע ליעד, אני אצטרך להכנס לחצי אי ולצאת ממנו - החלטתי ספונטנית להמשיך ל Kumamoto, עיר שיש לה טירה.
בקוממוטו שאלתי את הפקידה במודיעין איפה נמצאת ה YHA. בדרך כלל אני שונא לישון ב YHA, אבל זאת הייתה האפשרות הכי זולה לפי הלונלי פלנט. כשהיא התקשרה להזמין לי מקום, גיליתי שהמחיר עלה, ויש גסט האוס במאה ין פחות. בשביל מאה ין אני אלך למקום אחר? חוץ מזה, באכסניות אפשר לפגוש חברים, בגסט האוס לא תמיד. כשירדתי מהרכבת ליד האכסניה, ניסיתי למצוא אותה, אבל לא הייתה לי אף מפה אמינה. בסופו של דבר שאלתי מישהו, והוא התקשר לשאול אותם איך להגיע, ואפילו לקח אותי לשם באוטו שלו! אני אוהב יפנים :)
כשהגעתי לאכסניה נזכרתי למה אני לא אוהב YHA - לא היה שם אף אחד חוץ ממני. לגמרי. יצאתי לסיבוב בעיר, בתקווה שמישהו יגיע עד שאני אחזור. נכנסתי לאחד הגנים, שמעוצב בצורת הדרך העתיקה בין טוקיו לקיוטו. אפשר ממש לראות את הר פוג'י, אבל חוץ מזה לא זיהיתי כלום - לא שהייתי יודע מה לזהות. בכל מקרה היה שם מאוד יפה. כשחזרתי לאכסניה, כמובן שאף אחד לא הגיע...
למחרת הלכתי לראות את הטירה - מסתבר שזו הייתה אחת הטירות הגדולות ביפן, וכמו הרבה דברים עתיקים ביפן - גם היא נשרפה ונבנתה מחדש. אפשר לראות שהחומות נבנו בתקופות שונות - חומות שנבנו מאוחר יותר תלולות יותר. הטירה הייתה מאוד יפה ומרשימה - מסתבר שהיא אחת הטירות הגדולות ביפן - אחד ממגדלי השמירה שלה, אחד היחידים ששרדו, הוא בעל חמש קומות - גודל של מבנה ראשי בהרבה טירות אחרות. על הטירה שמרו סמוראים וסתם חפ"שים, שאנשים שעברו באקראי הציעו לצלם אותי איתם :)
מקוממטו המשכתי להר געש Aso. גם שם הלכתי ל YHA, ובגלל שהגעתי אחרי שירד החושך מרכז המידע היה סגור ולא היה לי מושג איך להגיע. אישה ששאלתי אותה איך להגיע התקשרה לאכסניה, והבעלים שלה הגיעה לאסוף אותי - סבתא מגניבה וחביבה. הלילה לא הייתי לבד באכסניה - היה שם עוד בחור יפני! הבעלים כיבדה אותנו ביין וחטיפים והיה ערב חביב למדי.
בבוקר הלכתי להר - אפשר לראות עשן עולה מהלוע, מתוך אגם ירוק ומבעבע - זה הזכיר לי את האזור הוולקני בניו זילנד. רציתי ללכת למוזיאון הוולקני, אבל ראיתי את השביל שמתפתל בין הפסגות מעל הלוע, והתשוקה לטפס אחזה בי. אמנם הייתי עם סנדלים, אז לא היה אופטימלי, אבל הייתה רוח נהדרת בפסגה, וקצת התאכזבתי שאני לא יכול לעשות את השביל המלא, אלא צריך להספיק לאוטובוס למטה ואז לרכבת.
שוב ברכבת, אחרי ארבע שעות ושלושה חילופים, הגעתי ל Beppu, מרחק שעה וקצת באוטובוס. בפו מפורסמת במעיינות החמים שלה, שנקראים Onsen, והבטחתי לעצמי לטבול אחרי הטיפוס - אבל כשהגעתי הייתי תשוש ורק הלכתי לישון. למחרת הייתי יכול לבחור בין Hell's spa, שהוא מקבץ של אונסנים מצועצעים לתיירים במחיר מופקע, או אונסן ציבורי בהרים. הלכתי לאחד בהרים ולא התחרטתי - חוץ ממני היו שם רק זוג גרמנים, וכמה יפנים שבאו והלכו - לא מפוצץ כמו אונסן בתוך העיר. מהאמבט עצמו היה נוף מדהים.
מריח מגופרית, לקחתי את הרכבת האיטית האחרונה חזרה לפוקוקה. ביליתי שם סוף שבוע נהדר, עם מסיבות, ים ואנשים אקראיים באכסניה.
עכשיו אני בנגסקי, סוף סוף. הפעלתי את הרייל פס, והיה מרענן לקחת רכבת ישירה של שעתיים במקום להחליף שלוש רכבות... מחר אני נוסע להירושימה, ובפעם הראשונה אני אקח שינקנסן, רכבות הקליע שנוסעות במהירות 300 קמ"ש. ווהו!
אחרי לילה אחד בפוקוקה רציתי להמשיך לנגסקי, ואז להסתובב בשאר האי. כשעליתי על הרכבת הסתכלתי שוב במפה וראיתי שנגסקי נמצאת על חצי אי - עם הרייל פס הקצר, שמאפשר לסוע רק ברכבות פרבריות שלוקח להן זמן כפול להגיע ליעד, אני אצטרך להכנס לחצי אי ולצאת ממנו - החלטתי ספונטנית להמשיך ל Kumamoto, עיר שיש לה טירה.
בקוממוטו שאלתי את הפקידה במודיעין איפה נמצאת ה YHA. בדרך כלל אני שונא לישון ב YHA, אבל זאת הייתה האפשרות הכי זולה לפי הלונלי פלנט. כשהיא התקשרה להזמין לי מקום, גיליתי שהמחיר עלה, ויש גסט האוס במאה ין פחות. בשביל מאה ין אני אלך למקום אחר? חוץ מזה, באכסניות אפשר לפגוש חברים, בגסט האוס לא תמיד. כשירדתי מהרכבת ליד האכסניה, ניסיתי למצוא אותה, אבל לא הייתה לי אף מפה אמינה. בסופו של דבר שאלתי מישהו, והוא התקשר לשאול אותם איך להגיע, ואפילו לקח אותי לשם באוטו שלו! אני אוהב יפנים :)
כשהגעתי לאכסניה נזכרתי למה אני לא אוהב YHA - לא היה שם אף אחד חוץ ממני. לגמרי. יצאתי לסיבוב בעיר, בתקווה שמישהו יגיע עד שאני אחזור. נכנסתי לאחד הגנים, שמעוצב בצורת הדרך העתיקה בין טוקיו לקיוטו. אפשר ממש לראות את הר פוג'י, אבל חוץ מזה לא זיהיתי כלום - לא שהייתי יודע מה לזהות. בכל מקרה היה שם מאוד יפה. כשחזרתי לאכסניה, כמובן שאף אחד לא הגיע...
למחרת הלכתי לראות את הטירה - מסתבר שזו הייתה אחת הטירות הגדולות ביפן, וכמו הרבה דברים עתיקים ביפן - גם היא נשרפה ונבנתה מחדש. אפשר לראות שהחומות נבנו בתקופות שונות - חומות שנבנו מאוחר יותר תלולות יותר. הטירה הייתה מאוד יפה ומרשימה - מסתבר שהיא אחת הטירות הגדולות ביפן - אחד ממגדלי השמירה שלה, אחד היחידים ששרדו, הוא בעל חמש קומות - גודל של מבנה ראשי בהרבה טירות אחרות. על הטירה שמרו סמוראים וסתם חפ"שים, שאנשים שעברו באקראי הציעו לצלם אותי איתם :)
מקוממטו המשכתי להר געש Aso. גם שם הלכתי ל YHA, ובגלל שהגעתי אחרי שירד החושך מרכז המידע היה סגור ולא היה לי מושג איך להגיע. אישה ששאלתי אותה איך להגיע התקשרה לאכסניה, והבעלים שלה הגיעה לאסוף אותי - סבתא מגניבה וחביבה. הלילה לא הייתי לבד באכסניה - היה שם עוד בחור יפני! הבעלים כיבדה אותנו ביין וחטיפים והיה ערב חביב למדי.
בבוקר הלכתי להר - אפשר לראות עשן עולה מהלוע, מתוך אגם ירוק ומבעבע - זה הזכיר לי את האזור הוולקני בניו זילנד. רציתי ללכת למוזיאון הוולקני, אבל ראיתי את השביל שמתפתל בין הפסגות מעל הלוע, והתשוקה לטפס אחזה בי. אמנם הייתי עם סנדלים, אז לא היה אופטימלי, אבל הייתה רוח נהדרת בפסגה, וקצת התאכזבתי שאני לא יכול לעשות את השביל המלא, אלא צריך להספיק לאוטובוס למטה ואז לרכבת.
שוב ברכבת, אחרי ארבע שעות ושלושה חילופים, הגעתי ל Beppu, מרחק שעה וקצת באוטובוס. בפו מפורסמת במעיינות החמים שלה, שנקראים Onsen, והבטחתי לעצמי לטבול אחרי הטיפוס - אבל כשהגעתי הייתי תשוש ורק הלכתי לישון. למחרת הייתי יכול לבחור בין Hell's spa, שהוא מקבץ של אונסנים מצועצעים לתיירים במחיר מופקע, או אונסן ציבורי בהרים. הלכתי לאחד בהרים ולא התחרטתי - חוץ ממני היו שם רק זוג גרמנים, וכמה יפנים שבאו והלכו - לא מפוצץ כמו אונסן בתוך העיר. מהאמבט עצמו היה נוף מדהים.
מריח מגופרית, לקחתי את הרכבת האיטית האחרונה חזרה לפוקוקה. ביליתי שם סוף שבוע נהדר, עם מסיבות, ים ואנשים אקראיים באכסניה.
עכשיו אני בנגסקי, סוף סוף. הפעלתי את הרייל פס, והיה מרענן לקחת רכבת ישירה של שעתיים במקום להחליף שלוש רכבות... מחר אני נוסע להירושימה, ובפעם הראשונה אני אקח שינקנסן, רכבות הקליע שנוסעות במהירות 300 קמ"ש. ווהו!
רשומות
מהמם! הכל נשמע כל כך כיף ומעניין..
השבמחקמתי תפנק אותנו בקצת תמונות?
ניפגש עוד חודש מהיום :-).
צ'או,
סיון
לפחות, סוף סוף, מישהו חולק איתי את חיבתי ליפן.
השבמחקבהירושימה נמצא האי עם מקדש השינטו שהשער שלו נמצא בים בזמן הגיאות. חוץ מזה שהוא יפהפה ומיוחד, והתצלומים שלו מעטרים כל כתבת תיירות על יפן, הירידה מההר נעשית במדרגות חלקלקות ומכוסות עלי שלכת! הצטייד במקל הליכה,או קטוף לך אחד כזה מהעצים שביער! ראה הוזהרת!!!
השבמחקWho doesn't like Japan?
השבמחקPhotos - when the computers stop being crappy...
Also, I'll meet you a month from four days ago :)
השבמחקאיזה כיף ז'ומי!!
השבמחקשמחה שהכל הסתדר וכל התלאות הסתיימו בשלום.
נראה לי בכלל שהתקופה האחרונה עושה לך טוב :-) גם בקוריאה וגם ביפן נשמע שממש ממש כיף לך ואני מאד נהנית לקרוא :-)
קיבלתי איזה מייל על רכבת ביפן שלא עוצרת - שהנוסעים עומדים על איזה גישרון מעליה ו"נופלים" לתוכה כשהיא עוברת (היא מאיטה את הנסיעה). אולי תיסע באחת כזאת? :-)))
טוב עכשיו בדקתי - זה בסין: http://new.ba-bamail.co.il/View.aspx?emailid=3473&AspxAutoDetectCookieSupport=1
ז'ומי מחכה לתמונות של דברים מגניבים, שונים ומעניינים מיפן :-
נשיקות!!!
עוד יותר טוב :-).
השבמחקרוני כל הזמן שואלת מתי תחזור. כשאמרתי לה היום שעוד 20 ומשהו ימים, היא ממש ממש שמחה!
גם אני :-)
איזה כיף שינקנסן!!!
השבמחקהרכבות מאד מאד נוחות יש מערכת כריזה המודיעה לאיזה תחנה מגיעים ביפנית ובאנגלית, יש תצוגה בתחילת הקרון שמראה את התחנות הבאות.
אם אתה רוצה לישון ויודע בדיוק איפה לרדת אז יש קרון שקט שם אין כריזה.
מבקרי הכרטיסים ובכלל אנשי הצוות לפני שעוזבים את הקרון מסתובבים לנוסעים וקדים קידה.
עוד דבר, אפשר לשנות את כיוון המושב עם או נגד כיוון הנסיעה.
הירושימה יפה מאד וסימפטית
לגבי המקד, כדאי לבדוק את שעות הגאות והשפל לפני שמגיעים לשם, אנחנו היינו בשפל ולא נשארנו עד לגאות.
אבא