אז, כאמור, סיאול. כמו כל עיר גדולה, נתקעתי פה כנראה יותר ממה שהייתי צריך - אבל היה כיף :) האכסניה הייתה חמימה ומשפחתית (אפילו שמשפחה במקרה הזה הייתה יפנים שלא מדברים מילה באנגלית ואמרקאים בגילאי שישים פלוס) ויש אטרקציות בשפע - רק חבל שלרוב בזבזתי חצי יום על שינה במקום על לראות אותן...
ביום הראשון שלי לבד, הלכתי למוזיאון הכלא של סיאול.
הכלא נבנה על ידי היפנים כדי להחזיק לוחמי חופש קוריאנים בזמן הכיבוש של תחילת המאה. פה למדתי משהו מעצבן שילווה אותי כנראה לאורך כל שאר הטיול - כל ההסברים הם בקוראנית בלבד, ומדי פעם יש כותרת באנגלית שלא מסבירה הרבה, ורק גורמת לך לרצות לקרוא את הטקסט המלא. הלכתי לשם ברגל ובדרך פגשתי זוג גרמנים, שהתחברנו לשאר היום. אחרי המוזיאון טיפסנו על הר שהיה מול הכלא. בתקופה כלשהי בהיסטוריה הקוריאנית, בעקבות עליית הקונפשיוניזם, הנזירים הבודהיסטים נודו, ונאלצו לבנות מקדשים בהרים מבודדים - זה אחד מהם. מההר היה אפשר לראות נוף ערפילי של סיאול - מזג האוויר ישאר ככה למשך כל השהות שלי, אפילו שהערפל לא מעניק שום הגנה מפני החום.
באותו הלילה עשיתי סיור רגלי, לפי המלצת לונלי פלנט. התחלתי בנחל שעובר באמצע העיר - בהתחלה בנו עליו אוטוסטרדה, ולפני עשר שנים החליטו להרוס את האוטוסטרדה ולבנות במקומו פארק ציבורי. הפארק קצת בטוני, אבל לא נורא. 
הסיור המשיך להר שעליו נמצא מגדל N-Seoul. יש רכבת שעולה לבניין, אבל מה אני - ילדה קטנה? טיפסתי כמו גדול! כל שעה עגולה אמור להיות מופע של "להבות ולייזרים" על המגדל - אבל זה מה שקורה כשסומכים על ווינדאוז...
הסיור המשיך להר שעליו נמצא מגדל N-Seoul. יש רכבת שעולה לבניין, אבל מה אני - ילדה קטנה? טיפסתי כמו גדול! כל שעה עגולה אמור להיות מופע של "להבות ולייזרים" על המגדל - אבל זה מה שקורה כשסומכים על ווינדאוז...
למחרת יצאתי לשוטט ברובע ה Hanok של סיאול. בת'כלס, לא ראיתי שם שום דבר שעניין אותי במיוחד, אבל במקרה נפלתי על מוזיאון צעצועים, שפיצה על כך עם בובות של הטרמינייטור, הנוסע השמיני והטורף, שר הטבעות ואפילו סטארקראפט! משם המשכתי למוזיאון המלחמה, אבל בגלל שהגעתי שעה לפני הסגירה, הספקתי לראות רק חצי מההיסטוריה העתיקה של קוריאה - שוב, הרוב בקוריאנית בלבד. אדמירל קוריאני אחד במאה ה 17 ניצח את הצי היפני בעזרת ספינה שנחשבה לגאונות, "ספינת הצב", הספינה הראשונה בעולם שממוגנת בפלדה:
מחוץ למוזיאון ראיתי תצוגה מגוונת של טנקים ומטוסים, בשימוש צבא קוריאה המודרני.
ביום שלמחרת, הלכתי למוזיאון הלאומי של קוריאה. המוזיאון מציג אומנות קוריאנית מתקופות עתיקות בעיקר, אבל למען האמת הוא לא ממש עניין אותי. שוב סינדרום ה"נכתוב בקוריאנית, ואם אתה לא מבין, נכסת"ח לך בכמה מילים באנגלית"...
מה שכן היה טוב באותו היום היה מסיבת (יום לפני) יום ההולדת שלי! REN, בחורה יפנית מצחיקה ונחמדה מהאכסניה שלי, נמצאת בסיאול כבר שלושה חודשים. היא הייתה אמורה להיות עשרה ימים למטרת עסקים, ונתקעה מכל מיני סיבות שונות. את היום הולדת שלה היא חגגה פה לבדה ואומללה, אז היא שמה לעצמה מטרה לחגוג לי את היום הולדת הכי טוב שהיא יכולה. היא לקחה אותי למסעדה ביחד עם עוד בחור צרפתי בשם רוריק, ואחר כך למועדון שהיו בו הופעות רוק \ מטאל. הכל על חשבונה! חזרנו לאכסניה, שתינו קצת בירה, יצאנו שוב למסעדה (היא הייתה רעבה), שתינו עוד קצת והלכנו לישון.
למחרת, יום ההולדת שלי, קמתי וישבתי שש שעות מול המחשב. חבל שלא עידכנתי את הבלוג בזמן הזה... בערב רן יצאה עם חברה שהיא קבעה איתה מראש, ורוריק לא חזר מהבוקר, אז לקחתי את עצמי לבית התה שהייתי בו עם אמא, וכשראיתי שכבר מאוחר והם לא חוזרים החלטתי לחפש מועדון ולצאת לבד. לא מצאתי מועדון, אלא סתם פאב. המועדונים שכן מצאתי היו מועדוני היפ הופ... בסך הכל, לא עמד בסטנדרט של אתמול.
בבוקר, נפרדתי מרן שמיצתה את הויזה שלה והייתה צריכה לחזור ליפן. היא הזמינה אותי אליה כשאני בטוקיו, ויהיה מאוד כיף לפגוש אותה שוב :) (שלא לדבר על מגורים בחינם בטוקיו היקרה בטירוף). הלכתי להשלים את מה שלא ראיתי במוזיאון המלחמה והפלא ופלא - פתאום כשמדובר במלחמת קוריאה, מתחפנים לתיירים האמריקאים והכל מתורגם לאנגלית! מספיק שיצאת מהחדר של מלחמת קוריאה לתצוגה על חיילי קוריאה בשליחויות שונות בשביל שיחזרו לקוריאנית שוטפת. בחדר על מלחמת ויאטנם, ראיתי את הגרסה ההפוכה, והמוכרת, למה שראיתי בחודש האחרון - הקומוניסטים המרושעים שתוקפים את הדמוקרטים המסכנים. יש הרבה הקבלה בין מה שהיה בקוריאה לבין מה שהיה בויאטנם, אבל היום אנחנו יכולים לראות את ההבדל בין קוריאה הקומוניסטית והמטורפת לויאטנם ה"קומוניסטית" והיחסית שפויה...
ביום הלפני אחרון שלי בסיאול נסעתי לסיור באזור המפורז. (ה DMZ של קוריאה...).
התחלנו במרכז המבקרים של האזור המפורז, שם ראינו תמונות שלא נוכל לצלם בגלל שכל האזור הוא שטח צבאי. ביקרנו במערה שהצפון קוריאנים חפרו כדי לפלוש לדרום - במערה כזאת יכולים לעבור שלושים אלף חיילים בשעה - אמא'לה! אחר כך נסענו למצפה שממנו אפשר לראות את "כפר הפרופגנדה" של צפון קוריאה - כפר שאף אחד לא גר בו, וכל האורות בו נדלקים ונכבים בדיוק באותה שעה. בכפר הזה גם נמצא הדגל הגבוה והגדול ביותר בעולם - הצפון והדרום היו במירוץ מי יקים את הדגל הכי גדול והכי גבוה, עד שהדרום ויתרו. לרוע המזל, זה היה איזור ללא צילום. מה שכן היה אפשר לצלם זו פלוגה של חיילים שהיו שם. לפני כן המדריכה סיפרה לנו שהחיילים בקוריאה הם בשירות סדיר, של שנתיים, ושהפסים על הקסדות שלהם זו הדרגה שהם מקבלים לפי הפז"ם. החיילים שבדרגה יותר גבוהה בדרך כלל בודקים פחות את הדרכונים במחסום - את מי זה מזכיר לנו? היא שאלה אותי בהתלהבות אם אני לא רוצה תמונה עם החיילים, ובתגובה חייכתי חיוך ציני וסיפרתי לה על השירות הצבאי שלי, כולל ההיכרות האינטימית שלי עם "דרגה גבוהה מקפיד פחות"...בניגוד לחיילים, מה שכן הרשים אותי הוא פרסומת למשהו, לפי ההימור שלי חברה סלולרית, שמציגה תמונה של חייל וסבתא. ממש כמו בארץ.
עוד באיזור המפורז, ביקרנו בתחנת הרכבת שכרגע עומדת ריקה והתקווה היא שיום אחד, אחרי האיחוד, היא תגיע עד אירופה. בדרך חזרה לסיאול הרגשתי שוב כמו בויאטנם כשהמדריכה לקחה אותנו למפעל שמייצר מוצרי ג'ינגסן, הסביר לנו על שלבי הגידול של הג'ינגסן ואז הסבר לא פחות מעניין על המוצרים שהם מוכרים... אף אחד לא קנה כלום.אחר הצהריים יצאתי לטיול בפארק האולימפי. הפארק מלא בפסלים של אומנים שונים מרחבי העולם, ובעודי משוטט ביניהם פתאום ראיתי משהו מאוד מוכר:
אכן, זה "עקידת יצחק 2" של מנשה קדישמן! דומה מאוד לזה שברחבת מוזיאון תל אביב! בדרך חזרה מהפארק איבדתי את הדרך ושוטטתי שעה וחצי בחיפוש אחר הרכבת התחתית...
ביום האחרון שלי בסיאול, יצאתי לטרקון בפארק לאומי בפרברי סיאול. טרקים זה ספורט פופלרי פה, והיו איתי עוד מאות אנשים בפארק. למרבה המזל, רוב הזמן הצלחתי להיות לבד. הטרק היה ברמה הרבה יותר קשה ממה שציפיתי, אבל היה מאוד מספק להגיע לפסגה. גם בהר הזה היה אפשר לראות מנזר מסתתר בין העצים -
היום קמתי מאוחר בבוקר, אמרתי שלום לכולם ולקחתי רכבת לכיוון Chuncheon. אין פה אכסניות, אלא רק מוטלים, בשלושים דולר לחדר ללילה. אם הייתי עם עוד מישהו, הייתי יכול לחסוך חמישה עשר דולר ללילה :\ לא נורא, באוסטרליה היו מלונות ששילמתי את המחיר הזה למיטה בחדר דורם. מחר או מחרתיים אני כנראה אמשיך הלאה, ככל הנראה ל Sokcho, אבל לא בטוח. בכל מקרה, יהיה כיף :)
רשומות
התגעגענו אליך, כיף לקרוא את החוויות
השבמחקראיתי את התמונות של ויאטנם והזכיר לי נשכחות
איזה כיף לקרוא פוסט שלך - פנק אותנו בפוסטים לעתים תכופות יותר!
השבמחקהפרסומת נראית כמפרסומת לשירות רכבות, לא?
והאם אתה עם קוקו באופן יומיומי? אברר עם אמא...
צ'או, נשיקות!
גם אני רציתי להגיד שהפרסומת היא של רכבות (לפי הרכבת בתחתית התמונה...)
השבמחקהצחיק אותי המגדל עם "מופע הלייזרים והלהבות" :-)))
ז'ומי אני מתגעגעת... עוד קצת :-)